על האש ועל הכיפאק

עומד לו הגבר המאותגר מבחינת משקלו ומביט נוגות ברשימת מני המזונות לקראת המנגל המסורתי של יום-העצמאות: כמעט כל סעיף בה עלול להתבטא בקילוגרם מעבר לקו-הירוק של המותניים הצרות שפעם היו לו, ממש כמו למדינה. אלא שעוד קודם לכן, הוא תוהה כיצד הפך החג הזה שבילדותו סומל במצעדי-לפידים, ריקודי-עם וזיקוקים, ליום שבו זובחים שבחים כדרך שבה נהגו אבותינו לחגוג את הרגלים בבית-המקדש.

בהיותי צעיר מהמדינה רק ב 22 שנים, החלטתי לא לחקור במופלא ממני ופשוט לקבל את דין התנועה: רוצים לחגוג בזבחים, בבקשה – שבחו נא, ורק תנו לי לראות קודם כיצד אני מפלס את דרכי בחג הזה בין טיפות השומן שניתזות לעברי מכל מנגל. האמת? דווקא ביום-העצמאות אני מוצא שהעניין הזה קל לי, אבל רק בתנאי שאני מקפיד על כמה פרטים מראש. ארוחות-החג של יום העצמאות אינן ארוחות, אלא יותר משתה שנמשך לא מעט שעות: "סלטים", פיתות, חמוצים ותוספות פותחים את החגיגה. אחר כך מגיעים הבשרים כשבדרך כלל זכות הקדימה שמורה לילדים עם נקניקיות וקבבים למיניהם. אחר כך מגיע תור השיפודים הרציניים מעט יותר ולבסוף מגיעים הסטיקים, המנות היקרות ביותר שאיש אינו אוכל כיוון שהוא כבר מפוצץ מהחומוס והקבב. תוך כדי מוחלפות ברכות חג מסורתיות כגון: "שים קודם נקניקיות בשביל הילדים", "אני לא יכולה יותר הריח של הבשר על האש משגע אותי", "אל תתמלאו מהפיתות, יש עוד בשר אמיתי" וגם "אני לא מסוגל אפילו לחשוב עכשיו על מתוק".

הנה הדרך לנצח ארוחת מנגל של חמש שעות ואין ספור מנות: למרות השם המטעה, אין שום דבר קל במילה "סלטים". רובם מפוצצים בשמן, מלח, חומרים משמרים ועוד מריעין-בישין. לפיכך, המלצתי האישית היא קודם כל להירגע: השילוב בין שולחן עמוס פיתות ו"סלטים" כשברקע ריח הבשר שזה עתה עלה על המנגל, פועל על כל בלוטות התיאבון. בשלב הזה של האירוע מה שאני עושה הוא לקחת חצי-פיתה, למלא אותה בסלט ירקות, לטפטף מעט מעט טחינה – אמנם משמינה אך לפחות בריאה ומשביעה, ואת כל הכבודה הזאת אני שוטף פנימה בעזרת בקבוק בירה. אני יודע שעכשיו הורמו כמה גבות, אבל – מעבר לעובדה שצריכה קבועה ומתונה של בירה (עד שתי מנות ליום לגבר ואחת לאישה) הוכחה כיעילה למניעת מחלות לב, הרי שבבירה יש חומרים מזינים שהופכים אותה (ושוב, אבהיר שמדובר בצריכה מתונה, דבר שללא מעט חובבי בירה כמוני קשה להגביל את עצמם אליו) למשקה איזוטוני מושלם, למשל אחרי ריצות ארוכות שבהן היא תשיב לגוף הרבה יותר מאשר כוס מים למשל. יתרה מזאת, גם מבחינה קלורית ומבלי להסוות את הערך הקלורי שיש לבירה, לא מדובר בפצצה מתקתקת. להפך, בניגוד לדימוי שכרוך בביטויים כמו "כרס של בירה", הרי שכוס בירה מכילה פחות קלוריות מאשר כוס מיץ-תפוזים סחוט וטרי (שלא לדבר על מבוקבק ומשומר)! בחיי, אתם מוזמנים לבדוק אותי.

אחרי חצי-פיתה עם סלט ירקות, מעט טחינה ובקבוק בירה, אני כבר רגוע יותר לקראת המשך העל-האש. בשלב הראשון אני מדלג באלגנטיות מעל נקניקיות צ'וריסו, מרגז ושאר כאלה שמפוצצות בשומן. גם על הקבבים השמנמנים רצוי לדלג. שיפודי פרגית למשל, גם אם הושרו במרינדה שהוסיפה להם קלוריות, הם אופציה ראויה להיות המנה השנייה של הארוחה. ואז, למתמודדים במשקל-כבד, יגיע הבשר: הבעיה של הנתחים "המשוישים" כמו האנטרקוטים הטובים ביותר היא שלא ניתן להפריד אותם מהשומן. לכן – אם יש לכם השפעה על תמהיל הבשרים באירוע, לדאוג לכך שיהיו גם נתחים רזים יותר כמו סינטה למשל. מי שאינו מקפיד על כשרות ימצא שגם ברוב חלקי הבשר הלבן ניתן להפריד בקלות את הבשר מהמשומן, כך שגם זאת אופציה שלא תהווה פיגוע-קלורי. תנו לבשר לשקוע מעט במורד מערכת העיכול שלכם ואל תתפתו לתוספות כגון מג'דרה, תפוחי-אדמה ועוד. מהר מאוד תגלו שהמערכת שלנו שמעכלת בשר באיטיות, תשלח לכם אותות שובע מעומק הקיבה – ובא לציון גואל.

אז מה היה לנו? חצי פיתה עם סלט ירקות, כף טחינה ובקבוק של 330 מ"ל בירה. אחר כך שיפוד פרגית וסטייק סינטה (לקינוחים איני מתייחס, למזלי, לחולשה הזאת איני שותף כלל ועיקר). ארוחה של שלוש מנות שאפשר בקלות לחלק לאורך כמה שעות. הנה כי כן לא נמנענו – ואפשר שכמה דיאטנים ישיגו גם כנגד התפריט הזה, אבל אני מבטיחכם נאמנה שאין בו כדי לגרום נזק בלתי-הפיך למאמץ ההרזיה שלנו. זאת ועוד: בזכות מספרם ההולך וגדל של הצמחוניים במקומותינו, ניתן למצוא היום בלא מעט אירועים גם שיפודים של ירקות כמו חציל, קישוא, פטריות ועוד כשהם צלויים וסופגים את ניחוחות ה"על האש". גם שיפוד כזה או אופציונאלי, בתנאי שלא מדובר בירקות שהושרו במרינדה רוויה בשמן. כמו כן, אם בנמצא גם ירקות טריים חתוכים, סלט ירקות שאינו טובע בשמן-זית או אפילו מלפפונים חמוצים, ניתן להגדיל את הארוחה שתיארתי לעיל בשקל ותשעים מבלי להתחרט אחר כך, ובנוסף – גיליתי שסודה למשל יכולה לבלום מעט את הרעב הזה שמתגנב בכל זאת לאור ההשפעה של ניחוחות הבשר הצלוי.

רוצה לומר – למרות שהוא נראה במבט ראשון כמו פיגוע קולינארי, דווקא המנגל של יום העצמאות הוא משימה שקל לצלוח, בניגוד למשל לעוגות-הגבינה והפשטידות שאורבות לנו עם תום ספירת העומר…  אז שיהיה בתיאבון – והכי חשוב – מזל טוב למדינה ביום חגה. תודו שיחסית לבת 67, היא נראית ממש לא רע!