אנחנו המכבים האמיתיים!
כי עם כל הכבוד למאבק ביוונים, אנחנו אלה שבאמת נלחמים…
והימים ימי החנוכה…
מה שעבור כל יהודי הוא חג שמח של אור וסביבונים, סיפורי מכבים, לביבות, סופגניות ומעות, הוא עבורנו – חיילי משמר-המשקל בחזית הדיאטה (קלאב!), ימים של מבחן עילאי. איזהו הגיבור הכובש את יצרו… גרסו חכמים ממני, רק שאני מניח שהם התכוונו ליצרים אחרים – ולאו דווקא לזה שהוא נגזרת מריחה של סופגנייה חמימה ומתוקה, ממולאת בקפידה ועליה שכבת אבקת-סוכר דקיקה, אותה שכבה שנעים ללקק מן השפתיים, אותה שכבה שנותנת טעם של עוד, של עוד ביס בבשר-הסופגנייה האוורירי והמנחם, במילוי הטעים שמתפוצץ בפה…
לא, לא באתי לענות אתכם (ואת עצמי כמובן) עד שיתחשק לכם לחזור בזמן ולגלות לחיילים של אנטיוכוס היכן מסתתרים לוחמיו של יהודה-המכבי – ובלבד שייחסכו מאיתנו כל אותם מאכלי-חג שמנים, ובראשם הסופגניות. באתי להעלות על נס דווקא את הגבורה שלנו, גבורה מסוג אחר, גבורה שלא מתבטאת בכמה קרבות שלאחריהם תשקוט הארץ ארבעים שנה, אלא גבורה שאנו צריכים להידרש לה בכל שעה, בכל יום, בכל שבוע…
אדם שנאבק בהתמכרות לסמים, נניח – יכול המנע מחברת עבריינים, אדם שהתמכר להימורים, יכול להתחמק מבתי-קזינו, אדם שגבר עליו יצרו – יכול להחליט שהוא אינו יוצא עוד בערבים אלא בליווי צמוד של בת-זוגו (וכמובן גם להפך, אם כי בעבירה הזאת לפחות, רב יותר משקלם של הגברים על ספסל הנאשמים…), אבל אדם שגזר על עצמו דיאטה – אנא הוא בא?
נכון, אפשר תמיד להחליט שלא מכניסים הביתה "חומרים מסוכנים", אבל מה עם אווירת החג של הילדים? מה עם הסופרמרקט שפתוח 24/7 שנמצא ממש מתחת לבית "הנקי" שלנו? מה עם אותן תוכניות בטלוויזיה שבהן מתקינים מיטב השפים את כל אותם מאכלים מפתים – ואחר-כך בפרסומות מוכרים לנו חטיפים מתוקים ומלוחים בתופשת משקאות "קלים" (שהם הכל חוץ מקלים כמובן)? שנאמר: "כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב…" כך גם אנו: מתרחקים מהמקרר, נתקלים במזווה, נמלטים מהמטבח לסלון – ושם אורב לנו איזה "מאסטרשף"…
נדמה שאין חג כמו חנוכה, עם השילוב הנדיר של מאכלי-חג שמנים, מעילי חורף שיכולים לכסות על הבושה, מזג-אוויר קריר שמעורר את התיאבון וערבים ארוכים במיוחד, שמתחילים כבר משעות אחר-הצהריים ומהווים סכנה ברורה ומיידית לכל העומדים על המשמר.
לפיכך, אחי (ואחיותיי) גיבורי התהילה – בחג שבו מעלים על נס את מעשהו של אלעזר שמוטט עליו את הפיל, אנחנו אנוסים לחשוב גם על הפיל… או ליתר דיוק, לתהות מה מסוכן יותר – להידחק מתחתיו עם חרב שלופה, או לגלות אותו במראה?
אז רגע לפני שאתם יוצאים לאותם אירועים מתסכלים שנקראים "הדלקת נרות" ובעצם מהווים הזמנה ל"בופה" של לביבות וסופגניות, לא נותר לי אלא לאחל לכם שתצליחו להתגבר על הריח…. וכמובן – חג אורים שמח!