על צומות וחטאים
אז איך התחילה השנה שלכם? כלומר – ובתקווה שגם כל היתר בסדר – איך היא התחילה מבחינת הדיאטה? אצלי ניתן לחלק את השבוע האחרון לשניים: החלק שסביב החג דמה לסוג של אסון דיאטטי – עם הרמות כוסית, עוגות דבש ושפע מאכלי החג. לעומתו החלק השני של השבוע, עמד כבר פחות בסימן ראש השנה ויותר בסימן יום-הכיפורים…
ואולי יש כאן גם משל להתנהלות של רבים מאיתנו: אני מניח שאף אחד לא הגיע ל"דיאטה קלאב" מפני שהוא שונא לאכול… אצל אחת אלה המתוקים ששוברים אותה בכל פעם מחדש, אצל אחרת אלה הבצקים, שלישי אוהב אוכל מטוגן והרביעי לא יכול לסגור שבוע בלי המבורגר עם כל התוספות ולפחות ליטר בירה מהחבית – ויש גם כאלה כמוני שמכורים להפרזות… גם כשאני עובר לתפריט דיאטטי, אני מוצא את עצמי מגזים בירקות, בפירות, גונב עוד פרוסה של לחם-קל ו"מעלים עין" כשהטחינה שנמרחת עליו עברה כבר מזמן את מכסת הכפית… אז נכון, כל דיאטן יאמר שמוטב להשמין מטחינה, אגוזים ופירות מתוקים מאשר מבשר אדום, צ'יפס ואלכוהול, ועדיין, המטרה היא גם לרזות…
וכיוון שכך, אנחנו "בוגדים" לעיתים תכופות מדי בעיקרון הכי בסיסי של "דיאטה קלאב" – הרוטינה. כלומר – אנחנו מגזימים בארוחה אחת – ו"מפצים" את הדיאטה בדילוג על הארוחה הבאה. רק שהחשבון הזה עתיד, במוקדם או במאוחר להשתבש ולעבור למתכונת של זלילות ואחריהן תעניות (ומילא אם הקיזוז היה מלא, הבעיה היא שהוא מותיר אצלנו תמיד שארית…).
לדאבוני (לפחות בהקשר הדיאטטי) אני נמנע על המיעוט של מי שלא צמים ביום-הכיפורים, אבל אין זה פוטר אותי מחשבון נפש – ולפיכך עלי לבקש סליחה מגופי על ש"הרחבתי" (תרתי משמע) את הקונספט הזה של יום-הכיפורים גם לשאר ימות השנה. גם לחבריי הצמים אני קורא להותיר להבא את הצום לימי-התענית המוגבלים ואת הקונספט של כיפור בעקבות חטאים – ליום המיוחד הזה. בשאר ימות השנה מוטב שנפסיק להעניש את הגוף שלנו בגרסה הזאת של בולמיה-לייט… אחרי הכל, אלה אנחנו שחטאנו, לא הוא.