הספורט יפה לבריאות?
אני לא יודע למה אומרים שספורט מסייע לדיאטה: הנה חלפו כבר ככמעט שלושה שבועות מאז החלו משחקי הגביע העולמי בכדורגל – ועדיין לא רזיתי אפילו גרם!
כלומר, אני עוד לא ממש יודע: שלשום דווקא ששתי אלי משקל, אחרי שבשבוע שעבר החמצתי את השקילה בגלל נסיעת-עבודה לגרמניה, אבל אז בדיוק עלו נבחרות הולנד ומכסיקו אל הדשא, ואני החלטתי שלמרות חשיבות המפגש השבועי – שקילה ומפגש יש בכל שבוע, בעוד שמונדיאל יש רק פעם בארבע שנים, והתיישבתי לי עם בני באחד הפאבים הקבועים שלי כדי להוות מובלעת כתומה בתוך האוהדים המכסיקנים (!?) שמשום מה גדשו את המקום.
בכלל, עלי להודות שהמונדיאל הזה לא ממש עוזר לי בדיאטה: בשבוע-שבועיים הראשונים שלו עוד הרשיתי לעצמי להחמיץ משחקים, אבל מרגע שנכנס הטורניר לשלבי ההכרעה שלו, נצמדתי לטלוויזיה. בינינו, זה לא מה שאתם חושבים. בניגוד לסטריאוטיפ הקרנפי שהודבק לנו, הגברים, לא כל משחק מסתיים בערימות של קליפות גרעינים במרכז הסלון ושקית אשפה מלאה בפחיות בירה מקומטות, ממש לא. יחד עם זאת המשחק של שבע בערב עלול לבוא על חשבון אימון בחדר הכושר, המשחק של אחת-עשרה בלילה גורע משעות השינה החיוניות להרזיה ולחיים בריאים, וכן – פעם בכמה ימים קובעים אתי חברים באיזה פאב כדי לצפות במשחקים ואז, או אז – עם כל הכבוד לשדרוג בתפריטי הפאבים, נראה אותכם מזמינים סלט באמצע הלילה כשכל החבר'ה שלכם מסביב…
ומה עם המתח וההתרגשות? האם אלה אינם עלולים לגרום לאכילה רגשית אחרי שהקבוצה האהודה עליך החמיצה לפתע פנדל מפתיע?
בפעם האחרונה שבה נשקלתי, היה נדמה לי שחזרתי למוטב. זו לא הייתה רק הירידה המזערית (אך המחזקת) במשקל, אלא יותר התחושה ששבתי לאכול נכון, להתאמן באופן מסודר, לא ליפול לתהומות שסופם מי ישורנו, ובעיקר – לרכז אפילו את חטאי למקום אחד (אצל אחד זו הקונדיטוריה, אצל השני מסעדת בשרים ואילו אצלי – הפאב) ובשאיפה גם ליום אחד ולשעה אחת. ואז הגיעה הנסיעה לגרמניה, ולא סתם גרמניה, אלא האזור הכפרי של בוואריה, מקום שבו אפילו סלט ירקות, לו היה להם כמובן דבר שכזה, מוגש בתוך ערימה של שומן מן החי (ולמען קוראיי הדתיים, לא אפרט בדיוק באיזה "מן החי" מדובר). אז נכון, בבוקר אחד הקצתי לי בעיירה הציורית באמברג ויצאתי לצעידה נמרצת לאורך הנהר, אבל אני בספק אם זו הפחיתה את נזקן של הבירות שהייתי חייב לדגום או של הכמה ביסים המיותרים שבהם חטאתי אחרי שכוח הרצון שלי הוחלש בידי הבירות… כי הרי איך אפשר לשבת, שעתיים לפני הטיסה חזרה לישראל, בבית-בירה בלב מינכן ולא להתפתות לכוס בירה צוננת שנקניקיה בווארית מעולה בצידה?
מי שזכרונו מגיע עד לשבוע שעבר, זוכר בוודאי איך ניסיתי לאמץ לי את התרגיל של "סודה תחילה". ובכן, זה עובד לא רע בפאבים מקומיים, ובהחלט עזר לי למחוק לפחות כוס בירה אחת מהתפריט שלי. הבעיה היא שבגרמניה לא תמיד שמעו על שתייה קלה במרתפי הבירה, ופעם אחת כשביקשתי סודה, בהה בי המלצר: "יו מין מינראל ווטר וויט' גאז?" תהה – ואני מיד התקפלתי: תקראו לי פחדן, אבל אני – כשגרמנים מציעים לי גז בחינם, אני נוטה לסרב.
אחרי כמה ימים שבתי ארצה, סקרן לראות האם הצלחתי לשמור על גבולות הגזרה, תרתי משמע. אלא שרגע לפני השקילה והמפגש, התחיל בדיוק המשחק של הולנד – ואני נאלצתי לדחות את סקרנותי עד לשבוע הבא… אז בפעם הבאה שאני שומע ממישהו שהספורט יפה לבריאות, כדאי מאוד שיבהיר שמדובר בעיסוק בספורט ולא בצפייה בו…