השבוע יצא לי ללכת בלילה. לפעמים אני אוהב לגוון את מסלול ההליכה האורבני שלי ולהתבונן בכל מיני הפתעות ליליות. הנה כמה מהן שליקטתי במשך השבוע. התחלתי את שבוע ההליכה שלי ביום בו אני נפגש עם הקבוצה, בדרכי אליה מבת-ים לחולון (12 ק"מ). במשך היום עיריית חולון נראית אפורה ולא מעניינת, אבל כפי שרואים בתמונה, כשהסטתי את המבט התגלה לי בניין העירייה מזווית אחרת… (אני מציע ללחוץ על כל תמונה המופיעה בפוסט זה כדי לראות אותה מוגדלת ונפתחת בחלון נפרד לנוחיותכם).

וכאן עובר מסלול ההליכה שלי, ש"מתערבב" עם המסלול שהתוותה העירייה עבור תושבי העיר. למרות שאני יודע מה כתוב על הפסל/שלט החמוד הזה, אין פעם שאני מדלג עליו, ותמיד כיף לי להסתכל מקרוב ולקרוא שוב ושוב את המלים "ההליכה היא הדרך הטובה ביותר להאריך חיים" שהן מעין תפילת הדרך עבורי. המלים האלה ממחישות לי בכל פעם מחדש שאני שייך כבר 3 שנים לקבוצה מקסימה של אנשים שהחליטו לעשות שינוי, ולא רק במזון שנכנס לפה שלהם.

כשאני הולך אני שם לב לחלק האחורי של אנשים, ותאמינו לי זה מרתק! והנה דמות שמרחוק נראתה צעירה, אך ככל שהתקרבתי (כי אני צועד מהר) הבחנתי שמדובר בעצם בקשיש שהולך עם מקל, ולא הולך להנאתו, אלא באמת מתאמץ לעשות הליכה בריאותית! באותו רגע, התפללתי שכל אלה בקבוצה שלי שמתקשים להביא את עצמם לידי פעילות גופנית מינימלית, כמו הליכה של רבע שעה ביום, יהיו איתי כאן, ויסתכלו על הזקן המדהים הזה, ואני בטוח שאחרי המחזה הזה, כל ההתנגדויות שלהם ללכת היום נעלמות. אין לי ספק!

וזה ספסל המנה המותרת שלי… המנה המותרת שלי נאכלת תמיד בחוץ. אבל לא תמיד בא לי בית קפה, ואז כמו היום, אני קונה בחמישי בערב את המנה המותרת שלי (עוגת גבינה עם שקדים) מקונדיטוריה שנמצאת לקראת סוף מסלול ההליכה שלי… את המנה המותרת אני אוכל בשישי בצהריים, הרבה פעמים על הספסל הזה, שממנו נשקף נוף מדהים לים. בדרך כלל אני יושב עם אחד מבני המשפחה, מתחלקים במנה המותרת, ושותים קפה הפוך שהבאנו מהמכונה בבית. על משענת היד של הספסל אני מניח את המנה המותרת ואת הקפה, וזה כיף ונוח. אבל מה שמעניין בספסל הזה הוא המאסיביות שלו. אני אוהב דברים מאסיביים, והעץ הזה עבה מאוד בשביל ספסל, כבד, אבל יפה בעיניי. כמו כן הספסל הזה לא נגמר. הוא ממשיך מעבר לגבולותיו… והדיסהרמוניה הזאת מזכירה לי את המטרה שלי: להיות ביציבות, להיות חזק, אבל לא לשכוח לצאת מהגבולות שלי, להעיז יותר, תמיד קדימה.

ועכשיו סדרת הבניינים. זה מתחיל במשרד למכירת דירות בגורד שחקים חדש. המעניין בתמונה הבאה הוא הדגם המוקטן של בנין גורד שחקים המיועד להיבנות באזור. הדגם נמצא בתוך תיבת זכוכית כמו מוצג במוזיאון, והוא זוכה לתאורה פנימית משלו בלילה… אילו היו לי יכולות צילום טובות יותר, הייתי מצלם גם את חוץ משרד הזה הנמצא גם הוא בתוך גורד שחקים: מגדל בתוך מגדל בתוך מגדל…

תמונה אפלולית זו מראה את הבניין הכי גבוה בגוש דן, כך טוענים בעיר, לפחות בנין המגורים הגבוה ביותר, ובלילה אפשר לראות את פס התכלת הזוהר הנמצא בראש הבנין. ביום – לא רואים את הפס הזוהר הזה. לי זה מסמל את השאיפה למעלה בכל מחיר! תמיד יש לאן לשאוף, ותמיד יש עוד יותר גבוה..

על הטיילת, בדרך חזרה הבייתה.. גורדי השחקים והבניינים המוכרים הם הוילונות של של חלק ממסעדות הטיילת. בלילה כשאני הולך ליד הפוסטרים האלה המכסים את חלונות הראווה, אני מרגיש שאני באמת בניו-יורק ובפריז… מותר לחלום, לא? 🙂

הלוגו של מלון "ליאונרדו" ממוקרן בלילה למרחקים, וכמעט מכל נקודה במסלול ההליכה שלי אני יכול לזהות אותו. במרחק 20 מטרים ממנו, אני גר. הלוגו הזוהר הזה של המלון מאותת לי כמה אני רחוק מהבית וכמה אני מתקרב אליו.

 אז הנה אני כבר בבית… ועכשיו נותרה הבחירה הכי גדולה עבורי בכל פעם שאני חוזר הביתה: באמת אחרי הליכה מאומצת וארוכה לא מגיע לי פרס? וכך בכל יום, לפעמים כמה פעמים ביום אותה דילמה: האם לבחור בצד ימין (המפתה יותר מכל עוגה או שוקולד… ברגע זה לפחות), או לבחור בצד שמאל? מה אתם חושבים, מה הייתם בוחרים אילו הייתם במקומי בדילמה היומית הזאת? 🙂

לבלוג המלא שלי:
dieta-club-blog.co.il