כשהבנתי שאני לצערי (או למזלי?) אצטרך ללכת מיליוני קילומטרים במשך כל החיים שלי, החלטתי להתייחס אל ההליכה היומית שלי בצורה אחרת. מהליכה שנולדה כדי לשרוף שומנים, להליכה מעצימה, הליכה שבה המחשבות שלי על העצמי החדש שלי מתגבשות, הליכה שבה אני שוכח מכל ענייני היום ובמהלכה אני שם דגש על חיזוקו של אחד העקרונות החשובים (אם לא החשוב שבהם) שלמדתי בדיאטהקלאב: לשים את עצמי בראש סדר העדיפויות.
לכן המטרה הראשונה שחשבתי כמטרת ההליכה שלי: "לשרוף שומנים", כבר לא מתאימה לי כמטרה ראשונה. שריפת השומנים היא דבר טכני, משעמם, מעייף, מונוטוני. מהיום, ובמשך כל החיים שריפת השומנים של ההליכה שלי תהיה תוצר של המטרה החדשה שלי: אני הולך והולך כי אני בדרך לפגוש את יוסי החדש, יוסי שכל החיים הזנחתי, ששכחתי בתחתית פירמידת העדיפויות שלי, שקברתי בשאיפות הקריירה, המשפחה… כן.. עצוב, אבל אמיתי. ולכן, חברים, ההליכה שלי מוגדרת מהיום אחרת: הליכה – לא מה שחשבתי, הליכה מעצימה, הליכה לקראת מפגש עם האני הפיסי והנפשי החדש והמתחדש, הליכה לא מה שחשבתי, הליכה – לא מה שחשבתם.
הרעיון הראשון שתפס אותי היה להשתמש ביכולת ההתבוננות שלי ולנצל אותה לטובת גילוי זוויות ראיה ויזואליות חדשות בדרכים בהן אני צועד. לרוב אני צועד בתוך העיר, הליכה אורבאנית, לפעמים יוצא מהעיר, לכיוון ראשל"צ, לפעמים חולון, או ת"א. בדרך אני רואה המון דברים שמדליקים אותי. החלטתי לשתף כאן, במדור החדש הזה בבלוג, את הרשמים שלי ואיך אני מעבד את הגילויים האלה לטובת המפגש המיועד שלי עם יוסי החדש … וזה מה זה כיף ומגניב! 🙂
הנה מה שליקטתי מההליכה המעצימה שלי במשך השבוע האחרון:
1. חרצית צהובה פורצת ולא מוותרת לעצמה, עושה את מה שהיא יודעת לעשות ומממשת את התכלית שלה: לצמוח ולהיות במיטבה! בגבעות הכורכר הסמוכים לראשל"צ קיימת פריחה מדהימה של שיחי רותם, הארומה שלהם משגעת… ובאה בגלים, הנוף ורוד/לבן, והשיחים האלה השתלטו ביופים על הגבעות… אבל החרצית היחידה הזאת לא ויתרה לעצמה! עדינה לביא הגיבה בפייסבוק על התמונה הזאת כך: "מה שאומר שמי שרוצה – מוצא. אין דבר שאינך יכול לעשות כל עוד אתה חולם אותו."… (לחצו על התמונה להגדלה – שווה להקליק שכן התמונות גם נפתחות בחלון חדש וגם הן גדולות ומלאות בפרטים שלא נראים בתמונות המוקטנות)
2. הדובי התפסן והטפסן 🙂 ככה באמצע העיר, באיזור התעשיה, באתר בנייה, עמדו שני מנופים ענקיים, והדובי הזה, טיפס ותפס בשמחה את הפלדה המלוכלכת והמטונפת, כמה שהוא נהנה! לא פוחד ליפול, לא מסתכל אחורנית, לא מביט למטה, מתקדם לעתיד, שוכח את העבר שלו, אוף, איזה דובי מקסים: הדובי התפסן והטפסן 🙂 (לחצו על התמונות להגדלה)
3. בית קטן בערבה, שובך יונים באמצע שומקום, כשצילמתי היונים התעופפו. מבטיח בשבוע הבא לעקוב אחר היונים ואולי לצלם אותן במתחם השובך הזה… זה לא נוף שגרתי – שובך יונים – בלב העיר בת-ים ובכלל בלב כל עיר לדעתי. וכמה שהשובך הזה חריג, הוא משתלב יפה בנוף העירוני. אני העדפתי לצלם מהזוית שבה משתקף הנוף הירוק הנושק לחוף הים. אבל אם מסתכלים לצד השני, בו אני עומד ומצלם – רואים כביש סואן, מכוניות, בניינים. שובך יונים בלב העיר, כמו קבוצת התמיכה שלנו, הבית הקטן בנוף האורבאני והסואן, אחת לשבוע, עוצרים מכל המרוץ והבלאגן של החיים, מתכנסים בשובך שלנו, לא? 🙂 (לחצו על התמונה להגדלה)
4. הספסל הפורח, ספסל צומח בגן הקסום, מאחורי השובך, והמיוחד בספסל הזה, שהוא צומח מתוך העשב והפרחים הטבעיים, ספסל שהחליט להסתיר את הרגליים המתכתיות והחלודות שלו, ומשתלב יפה מאוד עם הפריחה. מי יפה יותר, הספסל או הפרחים שסביבו? (לחצו על התמונה להגדלה)
