זה שעולה או זה שיורד/ניר קיפניס
אוי, כמה שהייתי סקרן לדעת מה זימן לי המשקל השבוע. אחד מחברי הקבוצה שלי נוהג לומר שאנחנו בעצם יודעים עוד מראש. לרוב הוא באמת צודק: שבוע של שמירה על התוכנית יתבטא בירידה, בעוד ששבוע של חריגות – גם אם "מודחקות" יגרום לנו לפסוע לעבר המאזניים בחשש. אלא שאצלי זה היה שוב אחד מאותם שבועות שבהם באמת לא ידעתי למה לצפות: מצד אחד היו פה ושם כמה חריגות מהתפריט, מצד שני, בשאר הזמן הטבעתי את עצמי בנהרות של מרק ושדות ירוקים של סלט עד שלא הצלחתי לנחש מראש מה צופנת עבורי השקילה הפעם.
לבסוף מי שהותיר את התעלומה בעינה היה חיידק שפעת נבזי שהטריד אותי כבר ממוצאי השבת, מה שלא מנע ממני לקחת אותו לסיבוב בענייני עבודה בצפון הארץ, ממנו שבתי לעת שקילה וערב גמור ומסוחרר עד כדי כך שכל שיכולתי היה לרבוץ חסר אונים על הספה בסלון, ללגום כמויות מסחריות של תה, למחות את אפי לתוך חבילה של טישיו וליהנות מ"מנה מותרת" של סלט אופטלגין רענן…
כמובן שכל זה תועל אצלי מייד למחשבות "רווח והפסד" במישור הדיאטטי: מצד אחד השפעת גרמה לי לסכור את פי למשך יום-יומיים (בהנחה שתה ומוצרי פרמצטיקה אינם נחשבים במניין הקלורי), מצד שני היא גרמה לי להדיר את רגליי מחדר-הכושר שבו ביקרתי רק פעם אחת השבוע, גם זה יותר בשביל להראות סימני חיים ופחות בשביל לשרוף שומנים.
הנה כך, מהורהר או שמא מעורער, חלף לו שבוע מוזר שבמהלכו אולי לא היטבתי לכת, אך מצד שני גם לא היטבתי לסת. בשבוע הבא אדווח כיצד ניכרה ההתערבות הנגיפית הזאת במסע שלי לעבר "ארץ לעולם לא" של המשקל המובטח.