יום אחד, מספרת לי חברה כי קראה במקומון של ר"ג על תרנגול שטייל ברח' ביאליק, הפריע לתנועה ולא הצליחו ללכדו, לא השוטרים שהגיעו, לא הכבאים, לא הציבור. התרנגול התחכם להם, כך במשך 4 שעות, עד שנעלם. והוסיפה חברתי ואמרה, שנראה לה שזה התרנגול החכם שלי.

צחקתי ואמרתי לה, שגם אם כן, לעולם לא נדע, שהרי את הדרך חזרה לביתי שנמצא בעיר אחרת הוא לא ידע.

כעבור כמה ימים, סיפרה לי חברה אחרת, כי בגלגל"צ, היה בשידור חי המרדף אחר התרנגול.

קיוויתי, בשביל התרנגול החכם שלי, שזה אכן הוא ואיחלתי לו בליבי, חיים טובים וארוכים ושמישהו יאמצו כך שיבוא למנוחה ולנחלה.

עברו כמה שבועות, ואני יושבת ללמוד לבחינות סמסטר ולפתע שומעת עלים זזים בחצרי. הרמתי עיני ואת מי רואות עיני- את התרנגול החכם שלי, קטן ורזה, אך בועט בשתי רגליו.

החיים חזרו למסלולם הרגיל- אני לומדת, הוא אוכל, שותה, מטייל בחוצות השכונה, בערב עף למקום לינתו ועם נץ החמה משמיע קולו וחוזר חלילה.

הגיע חג שמחת תורה, שכידוע לכם, לפניו חל יום הכיפורים. ביום הכיפורים יש יהודים הנוהגים לעשות כפרות עם תרנגולות ואח"כ לשימם על צלחתם כמנת חלבון בשרית בארוחת צהריים. במוצאי שמחת תורה הביא לי אחי, אפרוח קטן, שמצא ליד הקליניקה שלו, בכדי שאטפל בו. כנראה אפרוח שהצליח לברוח מגורל של מנת חלבון בשרית.

הנחתי את האפרוח ליד האוכל והשתיה של  התרנגול, שיאכל וירווה וינום שנתו ובבוקר יחבור לתרנגול החכם שלי.

בשעת בוקר מוקדמת, העירו אותי  קרקורי צווחה של תרנגולים, 2 משקי כנפיים ואח"כ שקט שאינו מבשר טוב. יצאתי בריצה ממיטתי לחצר ובחצרי, אין תרנגול ואין אפרוח, נעלמו שניהם. חיפשתי וחיפשתי ואת מי לא מצאתי- את שניהם.

בערב חזר התרנגול, אך האפרוח נעלם כאילו בלעתהו האדמה. שכנים לא ראו אותו, הוא לא צעק לעזרה. נעלם ואיננו. בליבי חשבתי שכנראה הפעם לא שפר עליו גורלו והוא הפך למנת חלבון בשרית על שולחנו של מישהו- אדם או חיה.

עברו כמה ימים ו…..

המשך יבוא