הבוקר, תוך כדי נהיגה במכוניתי, הסתכלתי על עוברי האורח שהילכו על המדרכה לצידי ושמתי לב לתופעה מעניינת שכבר בעבר חשבתי עליה. כל הילדות והנערות, נראות מאחורה אותו הדבר. כולן עם שיער ארוך. אף לא אחת עם שיער קצר, או תסרוקת קארה, או תסרוקת אחרת. אין גיוון- כולם רוצים להיות כמו כולם.

אם מסתכלים על האומנות מכל התקופות, למעט התקופה של כמאה השנים האחרונות (נא לא לתפוס אותי באי דיוקים, איני מתיימרת לדייק בתקופות), רואים תמונות ופסלים של נשים עגלגלות שהיוו מודל של יופי והוצגו כוונוס, כאפרודיטה, או סתם כמישהי יפה.

בימינו, הנשים היפות, הן רזות, ללא עגלגלות, ללא שום תוספת שומן ולשם כמעט כולנו שואפים. כמעט כולנו רוצים להיות בתוך הקונצנזוס ההמוני, כולנו רוצים ללכת עם כולם. אם כולם, אומרים שרזה זה יפה ושיער ארוך לאשה זה יפה וכמובן שיער קצר לגבר זה יפה, אנחנו נעשה, אבל, לא בטוח שנשמע.

באחת מההרצאות של הארגון העולמי "טד" (TED), הרצה חוקר ישראלי, העוסק ב"חוכמת ההמונים".    כדי להמחיש לאנשים, מה זו "חוכמת המונים", הוא עשה ניסוי שהאדם הראשון שהמציא מושג זה, עשה.  הוא העלה פר לבמה וביקש מכל הנוכחים באולם ומכל מי שצפה בשידור ישיר באירוע, בכל העולם, לשלוח מיד sms שבו הוא מנחש מה משקל הפר. ממוצע המשקל שמליוני בני אדם ניחשו, היה 2 קילו פחות, או יותר (איני זוכרת), ממשקלו האמיתי של הפר. המשמעות של "חוכמת ההמונים", היא שכל אדם חושב לבד ולעצמו והשקלול של כל המחשבות מביא לתוצאה הנכונה.

ואני שואלת את עצמי, האם גם בעניין הרזון ובעניין השיער וכנראה בעוד כמה עניינים, חוכמת ההמונים קובעת?   או, האם בעניינים אלו, חוכמת ההמונים, מיטשטשת ומתבטלת, מול כוחו של הפרסום, מול הכוח הכלכלי של אינטרסנטים שונים, שאז כולנו חלק מעדר ולא חלק מחוכמת ההמונים. עדר, משמעותו שהיחיד לא חושב לבד ולעצמו, אלא עושה כמעשי כולם, מבלי לחשוב.

האם אני, בעשותי דיאטה וברצותי להיות רזה= יפה, איני צועדת עם העדר, אלא הולכת עם חוכמת ההמונים?

וכשאני, עונה לעצמי, כי בעיני רזה זה יפה (מה שנכון) אני נזכרת בנשים העגלגלות של רנואר שאני מתה עליהן ועל הרכות שהן מקרינות. מנגד אני נזכרת בנשים הצנומות של אגון שילה שאני מאוהבת בציוריו ובחוזק של הנשים שלו ואני נשארת מבולבלת. אבל, גם בתוך הבלבול, אני שמה לב, כי נשים שדופות של עור ועצמות, אינן יפות בעיני. נהפוך הוא, הן מזכירות לי משהו לא בריא ומרתיע, פיזית ו/או ריגשית. כמו גם, אנשים שמנים מאוד, מזכירים לי משהו לא בריא, פיזית ו/או ריגשית.

ואם אדבר על עצמי, אז היות ואני עדיין רחוקה מהתלבטות והדיאטה שלי בתחילת הדרך וכמו שהנני מכירה את עצמי לעולם לא אהיה שדופה, כי מה לעשות, אין לי בגנטיקה את השדיפות והרזון הזה, לכן אסיר דאגות מליבי ואמשיך לרחף לי בענן ולפנטז שאני חלק מחוכמת ההמונים ולא אחת מתוך עדר שועט קדימה.

ומה אתכם?