בפעם האחרונה בה יום ההולדת שלי חל בערב יום העצמאות הייתי בן 5, בשנת 1964. אני זוכר שאמא ואבא לקחו אותי פעמיים בשנה לצלם. פעם בפורים ופעם ביום ההולדת שלי. התמונות האלה הן תמונות מיום ההולדת שלי בגיל חמש, 15.4.1964:
שחור לבן, חולצה חגיגית וחדשה של "אתא", חנות הבגדים היחידה במרכז המושבה (אז) נס-ציונה. החנות של הצלם הייתה צמודה לחנות הבגדים "אתא". קנינו את החולצה החדשה ומייד נכנסנו לצלם. אני מסתכל על עצמי, על המבט קדימה, ומתגעגע.
מתגעגע ליום העצמאות של שנת 1964. כל בני המושבה היו יוצאים לבימת הבידור במרכז המושבה ליד המועצה, בסמוך לקולנוע "נווה", וממתינים בקוצר רוח להתחלת התוכנית האמנותית, מוחאים כפיים סוערות לאילנית וליהורם גאון שיקפיצו את הקהל בהתלהבות בלתי רגילה, ואחר כך היינו רוקדים במשך שעות מבוגרים וצעירים, ילדים וקשישים, הורה במעגלים מעגלים. לבסוף הגיע הדובדבן שבקצפת, וכדי לטעום כמה שיותר ממנו, טיפסנו על מעקים מברזל ומרפסות פתוחות וצעקנו בלי לחשוב הרבה "וואו". "יאאאא", "ווואאאה"… כן.. הזיקוקים…אח… איזה מחזה זה היה… מה קרה לנו מאז, מה קרה לי מאז, מה?
אם אקצר את מה שקרה לי מאז במילה אחת: במרץ 2011 הגעתי למשקל של כמאה ושלושים קילו, וככל שהנפח שלי היה גדול יותר, ככה התעלמו ממני בצורה בוטה יותר.
במשך שנים רבות חייתי עם ההרגשה שאני לא בסדר. כשאתה שובר את הכללים והופך לכבד גוף, אתה שובר את הכול. למדתי על בשרי שהחיצוניות היא הקריטריון המרכזי שלפיו בוחנים את התקבלותי לעבודה, התקדמותי לתפקידים בכירים, ההצלחה שלי באופן כללי. וכשלא כיבדתי את קריטריון החיצוניות החשוב הזה, אנשים נזפו בי ובמקרה הטוב, התעלמו ממני. בהתחלה חשבתי שמדובר בשניים שלושה אנשים קטנים ומוזרים. זה לקח קצת זמן עד שהבנתי שכולם, אבל כולם שפטו אותי על פי קריטריון החיצוניות. לצערי הבנתי שבבסיס של הכול עומד המראה שלך, ואתה – בכל פעם שאתה עומד בקריטריון היופי כמו שצריך – אתה בעצם מתוגמל בחזרה על כך. אני מוכן לשים 30 שקל על כך שהייתי מרגיש פי 3 גרוע יותר אילו הייתי אישה כבדת גוף. אין לי ספק בכלל.
49 שנים אחרי יום העצמאות משנת 1964 בו חגגתי יום הולדת 5, השנה, ממש בעוד יומיים, ב-15 באפריל 2013, אחגוג בפעם השנייה את יום הולדתי בערב יום העצמאות. הפעם הגיע תורי שוב לחגוג ביחד עם עצמאות המדינה את העצמאות הפרטית שלי. שנים רבות קיבלתי מה שבישלתי, ושילמתי מה ששילמתי. 49 שנה נדרשו לי להגדיר את העצמאות שלי מחדש. נולדתי מחדש מהיום בו הצטרפתי לדיאטהקלאב: 23.3.11. זהו יום העצמאות שלי.
אני רוצה לאחל לעצמי ליום הולדתי המתקרב בפעם השנייה בחיי שהוא יוצא שוב בערב יום העצמאות, המון דברים. אבל השנה, דבר אחד אני מבקש לאחל לעצמי:
א. אני מאחל לעצמי לעולם לא לשכוח מאיפה באתי. לא לשכוח דווקא עכשיו כשאני עומד פחות או יותר בקריטריון החיצוניות של התרבות בה אני חי, מאיפה באתי.
ב. אני מאחל לעצמי לספר את הסיפור שלי ואת הלקחים ממנו לכל אותם אנשים טובים שמשהו השתבש להם ובגלל זה הם לא מאמינים ששינוי אפשרי.
שנים לקח לי להבין שלא משנה מתי מתחילים, למה מתחילים ואיך מתחילים. אלבום העצמאות שלי מוכיח שגם אחרי 50 שנה שינוי משמעותי אפשרי.