פעם, לפני הרבה שנים, כשרק התחלתי את התוכנית, קניתי שמלה שחורה כזו, מבד ליקרה, שנצמדת, עם נצנצים. זה היה כשהייתי כמה קילוגרמים מעל משקל היעד שלי. חשבתי לעצמי שכשאני אגיע למשקל היא תראה עלי נפלא. הגעתי למשקל, מדדתי והיא לא ממש התאימה. קצת צמודה בבטן, לא בדיוק יושבת טוב ואין באמת סיכוי שאלבש אותה אי פעם..
אבל שמרתי אותה בארון. מאז התרחקתי ממשקל היעד. התבגרתי קצת, באתי, הלכתי, הריתי, רזיתי. אני שומרת אותה. לא שאני חושבת שאי פעם אלך איתה, אבל היא מזכירה לי הרבה דברים. שאני מסוגלת לחזור לשם – למשקל ההוא, ושכבר עשיתי את זה פעם.
גם את העובדה שאפילו אם אני אשקול בדיוק כמו שכתוב בטבלאות הגוף שלי לא יהיה מושלם. יש לו יתרונות וחסרונות. בעיקר אני שומרת אותה כי היא מזכירה לי את החלום והתקווה – שאני עוד אגיע לשם. למקום שבו אני ארגיש שאני יכולה ללבוש שמלה צמודה עם נצנצים…