יום ראשון, חולצה יפה, שפריץ של בושם גברי שקניתי לפני חודשיים בלונדון, הממ.. ג'ל בשיער – הזכרתי? מאהבים חתיכים וטובים ממני צועדים בכל יום ראשון ברחבי העולם לאהובותיהם, וגם אני. בכל יום ראשון בערב אני פוסע אל אהובתי, שמכירה אותי טוב יותר ממני, ולפעמים מחבקת אותי בזרועות ענקיות כאלה, עד שאני מרגיש בתוך זרועותיה כמו בבית, הבית המדהים שמאז ומעולם רציתי.
בכל יום ראשון אני צועד בחגיגיות, מרגיש שהיום הזה הוא ה-Sunday היהודי שלי. יום השבתון החילוני שלי. מהיום ועד עולם אני מכריז: זה יום ראשון הגדול שלי. ומה אני בסך הכל חוגג?
בכל יום ראשון אני חוגג את הדייט עם המאהבת הכי מדהימה במזרח התיכון, קבוצת התמיכה שלי, והקבוצה הזאת היא לא רק העיר שלי, והיא לא רק הבית השני שלי, היא באמת המאהבת השניה שלי (אחרי אשתי). המאהבת שמכירה אותי טוב טוב, שמחבקת אותי ברכות כשאני מתנדנד… אוף, כמה שאני אוהב את המאהבת הזאת שלי. אני אוהב שהיא שומרת עלי עם זרועותיה הענקיות, ותאמינו לי כשאני אומר "ענקיות" אז זה אומר שיש לה זרועות של תמנון ענקי, המון זרועות מחבקות ועוטפות, שתומכות בי שלא אפול לפעמים בחושך, מקסימה שכזאת!
ואיך אני אוהב שהיא מקשיבה לכל מילה שלי, ושהיא מוחאת כף כשאני מחייך וכשטוב לי, וכשהיא מנגבת דמעה כשעצוב לי. איזו מאהבת מדהימה יש לי, היא תמיד שם בשבילי, והיא כל רגע אומרת לי, אתה יודע איפה למצוא אותי. אח, איזו מאהבת רגועה וסבלנית יש לי, וכמה היא נותנת לי להרגיש שיש לה את כל הזמן שבעולם בשבילי. והיא מה זה סבלנית עבורי. אם אני אומר לה שירדתי קילו ומבקש ממנה שתצרח משמחה, היא מוחאת כף בעדינות, ואומרת לי שחשובה הדרך, וש"דין קילו כדין מאה גרם", ולא חשוב "הכמה" אלא "האיך". ולמרות שזה נשמע מהצד, למי שלא ממש מכיר אותה, שהיא מוציאה מילים בנאליות, סיסמאות נדושות, אני שותה כל מילה שלה בצמאון אינסופי, אני שותה את המים המרווים שלה (כן, ככה גברים מתנהגים כשהם מאוהבים) כשהיא אומרת לי, אני אוהבת אותך איך שאתה, את ההתנהגות שלך, את הדרך שלך, ושפחות חשובה לי התוצאה, כי אני יודעת שאם הדרך שלך נכונה, התוצאה תמיד תהיה מדהימה. ואז היא מתפלספת איתי ואומרת במין רגע של רצינות: אם אתה בדרך לירושלים, זה לא משנה מבחינתי אם אתה מגיע אליה אחרי ארבעה ימים על חמור, או אחרי שעה במכונית. העיקר שאתה בדרך הנכונה. ואני, ככה זז לי באי נוחות, אני הגברבר השרמנטי מנסה לפתות אותה ולומר לה, תראי איזה מהיר אני, איזה גבר גבר אני, תתרשמי!
אבל היא בשלה, מחייכת בשקט ומלטפת לי את הלחי, ואני מבין בלי שתוסיף עוד מילה, שאני בדרך.
2 תגובות
היי יוסי
אתה כותב מדהים ומרגש מאוד. אני ממש מרגישה שאתה יודע לנסח ברגישות את מה שרובינו מרגישים, ועם חוש הומור נפלא, אתה מעביר תובנות מדהימות. כל הכבוד!!
גלית
ליוסי
אתה כותב על הרגשה חגיגית כשאתה בא לקבוצה, ואני רוצהלשתף אותך ואת כולם שגם אני מרגישה כמוך. בשבילי לבוא לקבוצה זה לפנות יום לעצמי, אחרי שנים שלא היה לי זמן לעצמי, אני הייתי בתחתית של סולם העדיפויות, המפגשים עם קבוצת התמיכה הם היום המיוחד שלי.
אתה מדייק לתאר מה שאני מרגישה. ואני הייתי מקווה שאתה תצליח במשימתך, ואולי יהפכו אותך למנחה (המנחה הגבר הראשון?) בדיאטה קלאב, אני חושבת שיש לך המון מה להציע, לגברים ולנשים, בלי הבדל. תרשום אותי אני אגיע לקבוצה שתנחה 🙂 כל טוב וחג שמח!
אליה