ניהול משברים

כל מי שמנסה לאכוף על עצמו משטר דיאטה (ובכוונה אני נוקט בשפה קשה, כי מדובר בהתמודדות שמחייבת אותך לנהוג בעצמך בשפם של רס"ר…) יודע שמשברים הם חלק בלתי נפרד מהתהליך. השבירות הקטנות והקריסות הגדולות אורבות גם למי שמצליח לשמור על עצמו היטב בימים כתיקונם. מניסיוני רב השנים ועב הכרס, אני יודע כבר שלמשברים הללו יש מחוללים כמעט קבועים, "טריגרים" אם תרצו שגורמים להם להתפרץ ולאיים על עבודה יסודית שנעשתה בשקידה, איפוק וחריצות במשך שבועות וחודשים ארוכים.

אצלי למשל, מדובר כמעט תמיד בשילוב של דימוי גוף ביחד עם אכזבה מהתוצאה. גם כמי שיודע שהוא נושא עליו אי אלו קילוגרמים של משקל עודף, אני לרוב חי עם עצמי בשלום: משתדל לא להתייסר מכך שאין – וכנראה גם לא תהיינה לי לעולם – קוביות בבטן או שאת הבגדים החדשים שלי אני אפילו לא מודד בחנות אם אין לפחות שני איקסים לפני ה L (וגם זה לא תמיד מבטיח התאמה, לפעמים צריך לחפש את השלישי…). רק שבאופן שנראה מוזר רק למי שמעולם לא היה בדיאטה, דווקא כשאני מצליח לרזות, מתערער הביטחון העצמי שלי בגופי: עשרים הקילוגרמים המיותרים שעלי, נראים בעיני כחמורים פי כמה מהשלושים שהיו נחלתי עד לפני כמה חודשים! אולי כי אז השלמתי עם עובדת היותי שמן – ואילו עכשיו אני רואה בעצמי מי ששואף להיות במשקל נורמטיבי. בדרך כלל נדרש לכך גם גירוי ויזואלי. במקרה שלי, הרלוונטי מאוד לעונה הזאת של השנה, מדובר בבגד-הים.

אחרי חודש מוצלח במיוחד של הקפדה על תפריט טוב ואימונים מרובים, חשבתי שאני כבר בדרך הנכונה – אבל אז חבר מסביון הזמין לאירוע בריכה ופתאום ראיתי את עצמי נשקף מחלון ביתו כשאני יוצא מהבריכה.

נדהמתי לגלות כמה שאני שמן… דווקא בשיא התקופה הטובה, זאת שבה אני מצליח להשיל מעלי משקל עודף. את הארוחה שבאה אחר-כך מוטב שלא אתאר. אסתפק רק בעדכון לפיו בלסתי כל מה שאסור… הרציונל-לכאורה מאחורי הלך הרוח הזה הוא: אם אני עובד כל-כך קשה כדי לשמור על עצמי – ובסוף נראה כזה שמן, לפחות תנו לי ליהנות מהאוכל!

הסכנה באירוע שכזה הוא שהוא עלול להפוך לאירוע מתמשך. ואם ארוחה פרועה אחת יכולה להיות עוד נפילה רגעית שאפשר לתקן בהמשך ההקפדה על תפריט דיאטטי ומאוזן, הרי שאם הלך-הרוח הזה יימשך עוד יומיים-שלושה, הרי שמי שאוהב לאכול, יכול לקלקל ביומיים בלבד עבודה של שבועות ארוכים – ומכאן המדרון הופך לחלקלק במיוחד.

במשך השנים למדתי ששאיפה להקפדה על תזונה נכונה חייבת ללמוד להכיל את המשברים הללו – וההצלחה טמונה בשליטה על אורכם. אני אוהב להקביל את זה לבעיות-הגב מהם אני סובל לעיתים: פעם "נענשתי" בפריצות-דיסק משתקות, אבל במרוצת השנים למדתי לאפיין את הסימנים המקדימים ולטפל בכאב קל בעזרת מתיחות ותרגילים מיוחדים (ואפילו בעזרת תרופות-סבתא יעילות כמו מעבר לנעליים עם סוליה רכה או לבוש שלא מפקיר את הגב התחתון לחסדי אוויר המזגנים) – כדי שלא יהפוך חלילה לפריצת-דיסק… כך גם עם משברי האוכל שלי: עוד באותו היום, בחזרה הביתה, הבנתי שנפלתי-קלות, החלטתי שזו לא תהיה נפילה משמעותית – ומיד ניגשתי לקצוץ לי סלט ירקות טעים ובריא לארוחת הערב. כי כבר למדתי: התרופה הטובה ביותר לנפילה שכזאת אינה בפיצוי שכולל הרעבה-עצמית ומוליד כמעט בהכרח את הנפילה הבאה, אלא דווקא בהיצמדות עיקשת לתפריט הרגיל.

ניהול-משברים הוא מפתח חשוב כמעט בכל גזרה של חיינו: בזוגיות, בעבודה, בהורות ו… כן, גם בדיאטה צריך ללמוד לא איך להימנע ממנו כליל (כי זה כנראה בלתי אפשרי, לפחות במקרה שלי – ואני מניח שגם במקרה של חלקכם), אלא איך לצמצם את השפעתו הרעה על הדרך כולה.