חכם, מה הוא אוכל?
כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשמור… כמעשה האגדה (ונעמי שמר כמובן), יצא הטור הפעם למסע קולינארי בעקבות ארבעת האחים:
חכם, מה הוא אומר? האמת, לא הרבה – ולא רק כי "סייג לחוכמה – שתיקה", אלא כי החכם יודע שלכל חג יש מוצאי חג, הוא יודע שלכל "קניידלע" תמימה יש ערך נקוב בלא מעט קלוריות, שכל "מצה-בריי" (או "מצייה" כפי שקראו לזה בבייתי) היא עוגה-במסווה וכל פשטידה עם קמח מצה, היא פצצה לחגורה…
הוא מתנחם בסלטים, מרשה לעצמו מנה מותרת, לוגם אך כזית מכל אחת מארבע הכוסות – ומתפלל לעבור בשלום את כל שבעת ימי החג ה "כה-קשה למאותגרים-מבחינת-משקלם" הזה…
רשע, מה הוא אומר? הוי, כמה שהוא אומר – לא מפסיק לדבר ממש:
נו, מה קורה אתך? מה, כל יום פסח? הרי רק הלילה הזה כולנו מסובים! אז יאללה, לא משמינים מארוחת חג אחת: קח לפחות שתי קציצות גפילטע-פיש עם כל הרוטב הג'לטיני והחזרת ("חריין") שאי אפשר לכבות אלא באמצעות מצה וחצי לכפית, נשנש לך חופשי מהטלה, שפוך חמתך על חמותך – וכדי שיהיה לך אומץ לעשות כן – שתה לפחות חצי-בקבוק יין, כי ממילא ארבע כוסות הן חלק מהפרוטוקול. אל "תעליב" את עוגת השוקולד וחפון לך מן האגוזים. אז מה אם מחר המכנסיים לא יסגרו על מותניך ותצטרך ללכת לפחות ארבעים שנה במדבר בכדי להיפטר מהמשקל העודף?
מה אכפת לו לרשע? הוא הרי רזה!
תם, מה הוא אומר?
מה? קניידלעך זה משמין? אתה רציני? מילא חרוסת שמלאה בדבש ותמרים, אבל קצת מצה עם ביצה, מה כבר יכול להיות? ומה? תגיד, אגוזים לקינוח זה הרבה קלוריות? כי אומרים שאגוזי מלך למשל הם טובים ללב! כן, כן, כזה הוא התם – משתומם על כל דבר שאתה נמנע מלהכניס לפיך. כוונתו אינה רעה חלילה, אבל יש מצב שבתמימותו הוא גורם ליותר נזק מאשר הרשע המרושע! כי על הרשע רואים ישר שהוא רוצה ברעתך, לעומתו התם נראה כחבר…
ושאינו יודע לשמור… שאינו יודע לשמור גם אינו יודע לסתום (את הפה, כשצריך). הוא מאזין לשלושת חבריו, אבל פועל דווקא בעצם הרשע והתם: הוא משתכנע בקלות רבה מדי מכך ש "מפעם אחת בשנה לא משמינים" ו ש "לא כל יום פסח". טוחן מרק עם קניידעלך כי "מה זה כבר מרק? קצת מים עם מלח?", מפרק עוגת מצות – כי אחרי שאכל כהוגן מהראשונות והעיקריות – מה יעזור לו כבר להימנע מקינוח? (שהרי פוגרום זה פוגרום!) וסופו שייחל את ספירת העומר עם נקיפות מצפון ועם מופלטה אצל השכנים המרוקאיים שלו, כי מי שפושע בערב חג הפסח, בדרך כלל לא עוצר עד לעוגות הגבינה של שבועות!
אוי אלוהים, אתה שהוצאת אותנו מארץ מצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובאותות ובמופתים, לו אך הענקת לנו גם כוח רצון לשמור על עצמנו גם בימי החגים!