בצאת ישראל ממצרים
אם אומר שהימים האלה קשים לי, אני מניח שרובכם תדעו בדיוק על מה אני מדבר, כי אין עוד חודשים קשים לאדם כחודש האביב וכחודש הסתיו. שניהם מתרגשים עלינו בכל פעם דווקא אחרי תקופות טובות, מבחינה קלורית: חום יולי-אוגוסט מפחית לרוב את צריכת המזון שלנו ומביא אותנו במצב סביר אל חגי-תשרי. גם תקופת השגרה הארוכה בין חג החנוכה לחג הפסח, מוציאה מאתנו לרוב כמה חודשים של משמעת עצמית מגובה בשגרה תומכת – ואז מתחיל החג שבו ניחם עם ישראל על שנים של מן במדבר באמצעות ארוחות-שחיתות. קשה להצביע על הנקודה המדויקת בהיסטוריה שבה החליטו בני ישראל להפסיק לחולל מול העגל המוזהב ופשוט לאכול אותו, אבל אולי בגלל זכר הדלות שחווינו במשך חלקים גדולים מאלפיים שנות גלותנו, אנחנו מציינים את החג החשוב בשנה בשבוע של זלילה בלתי-פוסקת. הסתובבתי לא מעט ברחובות עירי, תל-אביב, במהלך השבוע האחרון והתקשיתי להאמין למראה עיני: בעוד הכותרות בעיתונים מבשרות על מיתון ומספרות בסבלן של המשפחות אשר ידן לא משגת לשים אפילו מצרכים בסיסיים על שולחן-החג, הרי שהמציאות ברחובות העיר היא שונה לגמרי. אם בימים כתיקונם אפשר עוד להאשים את הנהנתנות התל-אביבית המפורסמת, הרי שבחג הפסח ההתנהלות הזאת מקיפה את כ ו ל ם: מהמסעדות היקרות ביותר ועד למזללות הרחוב – בן עיר ובן כפר, צפונבון לצד מתנחל, נובורישית אל בת עיירת פיתוח – מי במצה ומי בפיתה – וכולם תוקעים מכל הבא ליד למען יידעו פרעה ויורשיו כי עם ישראל חי, אם כי מתנהל קצת בכבדות כרגע…
ואתה, המבקש להימנע מכל מדורת השבט הזאת שעליה נצלים כרגע "קבבונים" כיריית-פתיחה לקראת אירועי חג עצמאותנו, אנה אתה בא? הרי כל אותה הימנעות מפיתויים קלוריים מתנקזת לה לשבוע-שבועיים של מבחן שבו נדמה כאילו כל המדינה נמצאת בחופשת-אכילה: מן השוק ועד לכיכר העיר, מן הים עד לפארק… ואפרופו ים – כבר חשבתם איך תיראו השנה בבגד-ים אחרי כל הפסחיוםהעצמאותלגבעומרשבועות?
ונכון שעדיפות שמחות על ימי צום ותענית ונכון שטוב מצב רוח אביבי ושמח על פני מצב רוח לאומי סר וזועף, רק למה ה"היי" האביבי הזה מוכרח להיות מטוגן בשמן עמוק? הנה כי כן אני מתעתד לצעוד אל מכון-הכושר שלי שנמצא במרתפו של הדיזנגוף סנטר, רק שלפני כן אני נוקט כמה פעולות בסיסיות: סכי-עיניים כמו לסוסים, כדי שלא אסטה מדרך הישר, אטב על אפי כדי לחסום את הריחות – והנני מוכן ומזומן לשרוף קלוריות. אולי לא בכמות שהעריתי לתוכי בשבוע האחרון, אבל הי – מי אמר שמצפון נקי הוא חשוב פחות ממותניים צרות?