מה נשתנה?

אז מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?

כבר שנה וחצי שאני חולק אתכם כאן את הגיגי – מ"אחרי החגים" של 2013 ועד ערב פסח השתא, ולמרות שלא מדובר בתאריך "עגול" (סליחה על הדימוי, לא התכוונתי לפגוע באיש), נראה לי שזה זמן טוב לערוך מעין ספירת-מלאי.

ובכן, נכון לרגע כתיבת שורות אלה אני שוקל שבעה קילוגרמים פחות מאשר בעת שהצטרפתי ל"דיאטה קלאב". נכון שהייתי מאושר יותר אילו היו אלה 17 קילוגרמים, אבל מצד שני – בהתחשב באורחות חיי, הרי שתקופה ארוכה יחסית שנמצאת בסימן של ירידה, אפילו מתונה, היא כבר ברכה עבורי. הצלחתי גם להטמיע, לשמחתי, כמה הרגלי ייסוד בריאים של ארוחות מרובות וקטנות יחסית על פני ארוחות-שחיתות מועטות והפכתי את הפעילות הגופנית לחלק אינטגראלי מהשבוע שלי, עניין שמשפיע לא רק על המשקל, אלא גם על פרמטרים כמו כולסטרול, סוכרים, סיבולת לב וריאה ועוד.

אז למה הירידה שלי עד כה היא מתונה-יחסית? כנראה שזה מפני שכמו רבים ממי שקוראים עכשיו את השורות האלה, אני אוהב לאכול. כלומר – אני ממש אוהב לאכול…

אני לא אוהב את התחושה שאחרי ארוחה כבדה מדי, אני לא אוהב שאחרי שבוע של הזנחה, הג'ינס מתחילים ללחוץ לי – ולעומת זאת אני אוהב מאוד את העובדה שאחרי רצף של שבועות טובים, אני מצליח להיראות לעצמי, מזוויות מסוימות מאוד, אפילו קצת חתיך…

ועדיין כשאני חושב על ערב-פסח, אני חושב בערגה על האוכל הטוב שימלא את השולחן, וכשאני רואה איך באופק מבליח כבר יום-העצמאות, אני לא יכול שלא לחשוב אלא על הזבחים שאזבח לתפארת מדינת ישראל וכשאני חושב על חג השבועות… ובכן, בואו נעצור כאן – לא רק כדי שלא לערבב את הבשר שעל הגריל עם הפשטידות החלביות של שבועות, אלא כי לפעמים נדמה לי שאני מסוגל להשמין אפילו מדיבורים על אוכל.

וזאת אולי הבעיה: אנשים שאוהבים לאכול כמוני, נוהגים לראות את החיים דרך הרווחים שבין שיני המזלג. אנחנו מסוגלים לסכור את פינו בימים כתיקונם, אבל כשאנחנו חושבים על יום-הולדת, שמחה משפחתית, קפיצה קטנה לחו"ל או ארוחת חג, אנחנו נתלים בהזדמנות לשבור את השגרה כמוצאי שלל רב.

לכאורה זה היה יכול לעבוד מצוין. הבעיה היא שמדובר במדרון חלקלק כמו ציר של גפילטע-פיש: בתום תקופות החגים למשל (בסוכות או בשבועות), אנחנו מרגישים שבמקום שאנחנו ננהל את המדיניות הזאת, היא מתחילה לנהל אותנו ולגרור אותנו למקומות אפלים…

לכן, לקראת ליל-הסדר השנה, אותו הערב שפותח שורה של ערבי חג, אני לא מבטיח יותר מדי, אלא רק שאצליח לנהל ולא להתנהל ולא אהפוך את החג ל "חג ומועד ונופל" כמו שכתב פעם מאיר אריאל, ואולי היא שעמדה לאבותינו, תעמוד גם לי השנה כשאעמוד על המשקל בתום חגי האביב ונאמר אמן.