בשבחי הארטישוק הירושלמי

תנו לי חורף מושלג, תנו לי קיץ לוהט – ובלבד שתחסכו ממני את עונות המעבר האלה שבהן רגע אחד ושיניך נוקשות מקור – ובדיוק כשאתה עוטה על עצמך סוודר, אתה מרגיש איך אגלי-זיעה ניגרים במורד עמוד השדרה שלך, לא פוסחים על שום כפל שעדיין לא הצלחת להיפטר ממנו. לאנשים "גדולים" בדרך כלל חם יותר מאנשים רזים, אבל לעומת זאת – כשקר לנו, לוקח לנו יותר זמן להפשיר – תופעה שמלווה לעיתים גם בצריכה מוגברת של פחמימות ושמונים. ייאמר מיד – אנחנו לא אסקימוסים שצריכים להתמודד עם טמפרטורה של 30- בעזרת אכילת שומן-לווייתנים. מצד שני, די אפילו בקור החורף הישראלי המתון כדי לייצר תחושת רעב כמעט בלתי-נשלטת, כשהדגש החזק הוא בדיוק בצמד המילים הזה: בלתי-נשלטת, האויבת הגדולה ביותר של הדיאטה-קלאב שלנו. כי אם אנחנו מנסים לתרגל משהו בהקפדה על התפריט (מלבד כמובן צריכה מאוזנת של קלוריות), הרי שזו שליטה במה שנכנס לפינו, עניין שרובנו מתקשים בו (אחרת מן הסתם לא היינו כאן), והנה – הטמפרטורה יורדת בארבע מעלות – וכל מה שבא עכשיו הוא לשים בפה איזה משהו "שיפצה" אותנו על הקרירות…  אני מודה שכבר מזמן נואשתי מלנצח כליל במאבק הזה, ולפיכך אני מנסה למזער את הנזקים: את תבשיל העוף בפול ירוק, עשבי תיבול, שום ובצל שלי – גדשתי בארטישוק ירושלמי במקום בתפוחי-האדמה הקבועים. זה ממש לא "חסר קלוריות", אבל בוא ונאמר שאף אחד עוד לא השמין את עצמו לדעת בכך ש"גנב" עוד כף גדושה בפול-ירוק לצד ארטישוק נוסף (בתנאי שלא "הטביע" פרוסה עבה של חלה ברוטב הפיקנטי והמהביל..). אפילו את תבשיל הבקר בירקות השורש אני מגבש בפעם מנתח רזה יחסית, מעלה בסיר את מינון הגזר והסלרי על חשבון – ובכן, שוב, אותו תפוח-אדמה, המרענן הרשמי של החורף בביתי. את האורז אני מרחיק ממני – יתכבדו הילדים לאכול את כל הטוב הזה על מצע של אורז שסופג לאיטו את הציר הכהה… אני אסתפק בכמה נתחי בשר ובגזר מבושל (שבינינו? אם מחכים כמה דקות לתת למנה כזאת לתפוס את מקומה הראוי בבטן – לא זקוקים אחר-כך לשום תוספת).

את הפטריות אני פורס דק דק, מקפיץ בתרסיס שמן זית איכותי שרכשתי לי בדרום ספרד, מתבל במעט חומץ פלפל ומלח – והנה תוספת "סבירה" שאפשר לחטוא בה מבלי להתיר כל רסן. מה אתם יודעים – אפילו את הירקות לסלט אני מוציא מהמקרר כשעתיים לפני הקיצוץ – לבל אירתע ברגע האחרון ממגעים הקריר ביום חורף גשום…

נכון, לא כל המאכלים דלעיל הם חלק מהתפריט בדיאטה סגפנית, אבל אנחנו הרי לא כאן כדי להסתגף וכדי להתכחש לחולשות שלנו, אלא דווקא כדי למצוא דרך להכיל אותן ולנסות לנהל אותן במקום שינהלו אותנו, נכון?