כשהמנה המותרת משכרת
ואולי הייתי צריך לכתוב בכותרת: משקרת? מיד אדרש לעניין הזה, אבל קודם כל קצת על העבודה שלי.
כבר שיתפתי את קוראי הבלוג בעבר בכך שעבודתי העיתונאית קשורה לא מעט לאוכל ובעיקר, אללי, לאלכוהול. זה לא אומר שאני מתגולל שיכור בקרנות רחוב חובק בקבוק של וודקה, ממש לא, אבל בכל זאת – יש שבועות שבהם… אתם יודעים מה? יותר טוב שאתאר: אם לבחון את השבוע האחרון שלי, זה שהחל ברביעי שעבר, הרי שהיו בו כך: ברביעי – ערב טעימה לעיתונאים של יינות ספרדיים ב"דרך היין", למחרת, בחמישי, גם פרלמנט הצהרים הקבוע שלנו (החלטנו לייסד אותו לפני כמה שנים, כמעט תמיד בחמישי בצהרים, כשחלק מהמשתתפים עובדים כל הלילה שבין רביעי לחמישי – העיקר שנוכל לחתוך את ענייני העבודה כבר בצהריים, ללכת לשתות בירה ולהרגיש מאושרים כמו ילדים שברחו מבית-הספר) ואז בערב, שידור על פלטפורמת סטרט-אפ ניסיונית של המשחק בין אנגליה לאורוגוואי מהמונדיאל, שידור שחלק מובנה בו הוא כמה בירות וצ'ייסרים של וודקה. למחרת בשישי ומאחר שאיני שותה בבית אלא אם כן מגיעים אורחים, הצלחתי לקחת "יום-חופש", אבל כבר במוצאי השבת הוזמנתי לסקר קוקטייל-בר חדש ומקסים (שעדיין לא נפתח לציבור) במלון ברדיצ'בסקי בתל-אביב – והיה חשוב שאראה אותו בערב האחרון של "ההרצה", ואז ביום ראשון, ערכנו, חברי הפלטפורמה המקוונות שלי, "סנהדרינק", ערב-התרמה שכלל הרצאה על וויסקי וטעימה מודרכת שכל הכנסותיה קודש לילדים חולי סוכרת (כן, אני רואה את האירוניה, אבל הילדים החולים בסוכרת הרי לא שתו וויסקי לפני שחלו… ומה שחשוב עכשיו הוא שהם צריכים קייטנה לקיץ!) ואז ביום שני, הגיע לארץ הבעלים של "פיבר טרי" (חברה שמייצרת מיקסרים – לא מהסוג שמערבל את הקמח לבצק, אלא משקאות כמו מי-טוניק וג'ינג'ר-אייל למשל, שנקראים כך בגלל שהשימוש העיקרי בהם הוא מהילה של משקאות אלכוהוליים) שכדי לפגוש בו נקראתי בצהרי היום למסעדה שבמלון מונטיפיורי כדי לטעום קצת ג'ין עם מי טוניק מיוחדים…
אין צורך כמובן לרחם עלי… למען האמת אני מאושר שזה מה שאני עושה למחייתי, אבל בהתחשב בעובדה שעוד הלילה אמריא מכאן לכמה ימים בגרמניה כדי לראות מקרוב את שדות השעורה שמשמשת ללתת בתהליך הייצור החדש של "טובורג", אתם יכולים להבין שיש כאן בעיה עם תוכנית הדיאטה…
בדיון הקודם בקבוצה שלי בדיאטה קלאב, פניתי לעזרה. אמנם בירה עם החבר'ה בצהרי חמישי היא "המנה המותרת" שלי, אבל איך להלך בין טיפות האלכוהול שניתזות עלי מכל עבר במשך שבוע העבודה שלי?
ואני לא מדבר רק על השתייה כמובן: כשעולה על השולחן גם תקרובת (ובכל האירועים האלה היא עולה), אתה מגלה שאחרי לגימה קטנה של אלכוהול, משתחררים חלק מהחסמים גם בנושא הזה… כי הרי מי יגיד לא לצלחת גבינות עם אשכול ענבים ולחם טרי שהוגשה ליד בקבוק יין טוב? או לכריכונים מרהיבים ושרימפס-קוקטייל שהוגשו לצד הג'ין אנד טוניק ול… אתם יודעים מה, מוטב שאעצור כאן לפני שחלק מאיתנו ייגשו למקרר ויקלקלו לעצמם שבוע של עבודה קשה.
אז נכון, כוס אחת של בירה או יין ליום לא יגרמו לתוספת קלורית מכרעת, וודאי לא בגודל שלי. הם גם טובים כנוגדי-חמצון ובירה אחרי אימון כושר היא משקה איזוטוני משובח, נוסף על כך הוכח שבצריכה מתונה (מאוד מתונה, אך קבועה) היא אפילו תורמת להפחתת הסיכוי לסוכרת והשמנת יתר (אם כי בעיקר בקרב נשים, למרבה הצער) שלא לדבר על התועלת לכליות ואפילו למצב-הרוח (אדגיש שוב שאני מדבר על צריכה מתונה מאוד. צריכה מופרזת, אפילו של משקה בריא כבירה, היא רעה ואף מסוכנת) – אבל איך אני משאיר את הצריכה שלי בתחום הכוס האחת?
אז הנה התוכנית המקיפה להצרת ההיקפים שלי למרות העבודה הכייפית אך הבעייתית שלי: ראשית, ניסיון להימנע ככל שאוכל מהמזון המוגש בכל אותן טעימות יין, בירה ומשקאות אלכוהוליים אחרים. זה לא יהיה פשוט, בוודאי בשלושת הימים הקרובים בגרמניה שבה קשה למצוא אפילו בדל של ירק (שאינו כרוב כבוש…) בין הנקניקיות השמנמנות, אבל בכל יתר המפגשים, אנסה להסתפק בנוזלים או לכל היותר בסלט, נניח.
שנית, לפני כל משקה אלכוהולי שייכנס לפי, אני מתחייב לשתות כוס של סודה – זה גם ממלא, גם אמור להפחית את צריכת האלכוהול וגם, בשילוב עם ירק או אוכל קל, לתרום לתחושת השובע שלי באירועים. מעבר לכך, אין לי אלא להיצמד לתוכנית ולקוות שהירידות המתונות שלי מהשבועות האחרונים, בסך של כמה מאות גרמים לשבוע, יהפכו לקילוגרמים שאני כה משתוקק להשיל מעלי.
בשבוע הבא אדווח לכם אם מאמצי נשאו פרי, או ליתר דיוק בהתחשב בתפריט שלי: נשאו ירק. ובינתיים – לחיי התוכנית!