שינויי מזג האוויר
"איזה יופי רזית" התפעלה אחת החברות הנחמדות בקבוצת "דיאטה קלאב" שלי, ואני – שלא מתמודד היטב גם עם מחמאות מוצדקות, דחיתי את המחמאה על הסף, שכן המשקל שלי נתקע סופית, לא זז אפילו גרם אחד למטה (למרבה המזל גם לא למעלה) על אף שבוע של אכילה נכונה.
נו טוב, אם אתם לא חדשים בעסקי הדיאטה, אתם מכירים את התופעה: אתה מחליט לקחת את עצמך בידיים, לאכול לפי התוכנית, לצמצם את החריגות למינימום, להרבות בספורט, לשתות הרבה מים ו… נאדה, הגוף שאפילו ריח של מאפה טרי גורם לו להשמין, מסרב לזרום עם השינוי.
אילו לא הכרתי את התופעה, אפשר שהייתי פורץ בבכי: זה אמנם לא היה שבוע מושלם, אבל בהחלט טוב: נזהרתי, חשבתי לפני כל ביס, תכננתי את יומי, ארוחותיי ואימוני – אבל על המשקל לא בא אף אחד מכל אלו לידי ביטוי.
למה זה קורה? ובכן, מסתבר שלגוף חוקים משלו ולפעמים לוקח לו קצת זמן לעכל, תרתי משמע, את השינוי בתזונה.
בעוד אני מהרהר ביני לביני האם מדובר ב"בגידה" של הגוף שמסרב לשתף אתי פעולה, או שמא היו בכל זאת השבוע כמה חריגות שהיטבתי להסתיר אף מעצמי, התפתח בחדר דיון בנוגע לחולשות שלנו. אחת המשתתפות סיפרה איך היא שומרת יפה במשך כל היום, אבל בהגיעה הביתה, לעת ערב, היא מסוגלת לקלקל בשעתיים מול הטלוויזיה את מה שהרוויחה ביושר במשך כל היום. החברים ניסו לתת לה עצות מהמקומות שכולנו כבר היינו בהם. אם לבחור עצה אחת שתמיד עובדת, הרי היא לא להכניס את "האויבים" הביתה, כי אותו נשנוש לילי לא מתחיל כשניגשים מהסלון למטבח ופותחים את הארון או המקרר, אלא עוד בסופרמרקט – כש "בלי לשים לב" מכניסים לעגלה את אותם הדברים שייאגרו בארונות שבמטבח ובמוקדם או במאוחר ימצאו את דרכם אל פינו.
בעוד הדיון מתנהל ברקע, החלטתי להפוך את המבוי הסתום שאליו נקלעתי להזדמנות: כל מי שיש לו קצת קילו-מטראז' (תרתי משמע) בדיאטה, יודע שחוסר ההתאמה הזה בין מה שאוכלים לכמה ששוקלים הוא זמני, בסופו של דבר הגוף, לטוב ולרע, מיישר קו עם צריכת הקלוריות ולפיכך החוכמה היא דווקא אחרי שבוע טוב שלא התבטא במשקל, להמשיך ולהתמיד באכילה הנכונה, בשתייה המרובה ובשגרת האימונים. התוצאות כבר תגענה עם רבית אחרי עוד שבוע או שבועיים (ממש כמו שקורה אחרי שבוע רע, כשמגיעים להישקל ומופתעים לטובה מהתוצאה, משתכנעים שאפשר קצת להקל בתוכנית ומקבלים את הבומבה בשבוע שלאחר מכן…). אז זהו, אני צמוד למנות הפחמימה שלי, למנות החלבון, השומן והירק – ממש כמו בתוכנית, צמוד לאימוני הכושר שלי, צמוד לספרות הדיגיטליות של המשקל שמוכרחות, פשוט מוכרחות להתחיל לשקף את המאמץ שעשיתי גם השבוע…
חשבתי להיפרד כבר בסוף השורה האחרונה, אבל לנוכח מזג-האוויר המתעתע שבחוץ, נזכרתי בשירו הישן של שלמה ארצי על שינויי מזג-האוויר וחשבתי שאנחנו, המנסים להפחית במשקל, מסתכלים תמיד על מזג-האוויר קצת אחרת. בעוד אדם רגיל מביט החוצה מהחלון ושואל את עצמו: טי שירט או סוודר? ז'אקט קל או מעיל? הרי שאנחנו מביטים בתחזית מזג-האוויר וחושבים ישר: מרק או סלט?…