עֶרֶב שֶׁל שׁוֹשָׁנִים
נֵצֵא נָא אֶל הַבּוּסְתָּן
מוֹר, בְּשָׂמִים וּלְבוֹנָה
לְרַגְלֵך מִפְתָּן.

לַילַה יוֹרֵד לְאַט
וְרוּחַ שׁוֹשָׁן נוֹשְׁבָה
הָבָה אֶלְחַש לָך שִׁיר בַּלַּאט
זֶמֶר שֶׁל אַהֲבָה.

שַׁחַר הוֹמָה יוֹנָה
רֹאשֵׁך מָלֵא טְלָלִים
פִּיך אֶל הַבֹּקֶר, שׁוֹשָׁנָה.
אֶקְטְפֶנו לִי…

באחת הפגישות האחרונות בקבוצת התמיכה שלי בחולון ניהלנו שיחה בנושא מוטיבציה ושינוי. במהלכה כל חבר התבקש לעשות "בייבי סטפ", צעד קטן אחד לקראת שינוי כלשהו. מאחר שאני מתעסק כרגע במטענים רגשיים שמלווים את תהליך הירידה במשקל שלי, הצהרתי שהייתי רוצה לרדת במשקל מתוך שמחה. לאחרונה עליתי מעט, והתגובה שלי הייתה לכעוס על עצמי. בנוסף לכך הענשתי את עצמי בהתנזרות מכל מיני מצבים שגורמים לי שמחה. חברי הקבוצה הציעו לי שהבייבי סטפ של השינוי הקטן שאעשה לשבוע הבא יהיה לצאת לבילוי שיגרום לי שמחה.

לצערי, בשבוע בו התכוננתי למשימת הבילוי, אמי חלתה והמשימה שלי נדחתה מעט, אבל אתמול קיימתי את הבטחתי לקבוצה ויצאתי לבילוי. לכבוד יום הולדתה של אשתי הפתעתי אותה בזוג כרטיסים להופעה של הזמרת ננה מושקורי.

אילו הייתי זמר, הייתי רוצה להיות כמו ננה מושקורי. יש לי מערכת יחסים מיוחדת עם הזמרת הזאת. משהו בקול שלה גורם לי (ואני מאמין גם למיליוני אנשים בעולם) להתעלות מבחינה רוחנית לגבהים השמימיים שלה. אפילו שיר החתונה שלי, השיר בו רקדתי עם אשתי, היה "ערב של שושנים" בביצוע הנדיר של ננה מושקורי.

אבל אתמול בערב בהיכל נוקיה בת"א, ההופעה אכזבה חלק גדול מהקהל. אנשים ציפו לשמוע את קול המלאכים של הזמרת, אבל בגיל 80 זה כבר לא זה. ואכן, היא הסבירה במופע שהיא החליטה לפרוש מקריירת המוסיקה כבר לפני 6 שנים, אך הרעב לשיר לא שכח, והיא שבה למופע אחד נוסף ברחבי העולם. נכון, היכולת הקולית של הזמרת הקשישה דעכה ואף קולה הייחודי כבה מזוהרו, ולמרות זאת, עבורי ועבור אשתי זה בהחלט היה ערב של שושנים.

וכך, אתמול, בהיכל נוקיה בת"א הבנתי מה עושה בן מלך שיורד מהמלכות שלו. הזמרת שירדה ממלכותה, האם היא ראויה לשמוח ולשמח את הקהל שלה עכשיו בגיל כזה, או לא? הזמרת ניסתה לפרוש, אבל חזרה בה מהחלטתה, כי כנראה מה שגורם לבת המלכות לשמוח – זה להמשיך לעשות מה שהיא יודעת, לשיר ולשמח אלפי לבבות בכל העולם.

בחזרה מההופעה, באוטו, הרגשתי אהבה ושמחה. אהבתי את האומץ של הזמרת להעניק לעצמה את השלווה של אלה היורדים מהמלכות. מעבר להנאה מהערב המוסיקלי, שמחתי שניתנה לי היכולת לקבל מהזמרת את מתנת הקבלה. אם היא הגדולה מקבלת את עצמה כשהיא יורדת מגדולתה, גם אני יכול לקבל את עצמי וראוי לשמוח כשאני לעיתים יורד ממלכותי. הזמרת הגדולה הזאת לימדה אותי לשאוף אל  "שלוות האוכלים והשותים", כמו שאמר קוהלת: "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ, וּשְׁתֵה בְלֶב-טוֹב יֵינֶךָ:  כִּי כְבָר, רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֶׂיךָ.". (פרק ט', פסוק ז').

לא עשיתי סקר אבל אני מניח שאת אוכלוסיית החברים בדיאטהקלאב אפשר לחלק לשתי קבוצות עיקריות – אלו שאוהבים ושמחים בקיום התוכנית שלהם ואלו שרואים בה את הפגמים. כמו הקהל שבא להופעה של ננה מושקורי אתמול: מחצית ממנו אהב את הזמרת והופעתה, ומחצית מהקהל ראה את הפגמים. התוכנית של דיאטהקלאב מלמדת אותי בכל יום, רק להיום, להריח מור, בשמים ולבונה, ובכל ערב לבחור שיהיה ערב שמח וטוב, ערב של שושנים,
אקטפנו לי.

 (הבלוג המלא: www.dieta-club-blog.co.il)