התחלתי ללכת לקבוצת תמיכה בדיאטהקלאב. לדיאטהקלאב, תוכנית אכילה קלה. דהיינו, 6 ארוחות ביום, מלא פחממות, אתה אף פעם לא רעב!! אבל מה???? אליה וקוץ בה- 6 ארוחות ביום, זה משהו שמחייב תכנון, ארגון וסדר- אתה צריך לדאוג שיהיו לך בהישג יד את האוכל שעליך לאכול, גם אם אתה מחוץ לבית, במשרד, בטיול, או סתם בקניות ולי זה החלק הקשה.

אני, איני אוהת מרות. זה לא שקשה לי לקבל מרות תמיד. אם אני מכבדת את האדם העומד מולי ומעריכה אותו, אקבל ממנו מרות, אבל תמיד אבדוק כל בקשה שלו לגופה. אם לא אכבד את האדם העומד מולי ולא אעריך יכולותיו, יהיה לי קשה מאוד למלא הוראותיו. כזו אני.

כשהייתי ילדה, בת 13, קראתי את הספר "חלף עם הרוח" והתאהבתי בדמות של סקרלט אוהרה. התאהבתי בעיקר בכך שהיתה "סוס פרא" שחיפש מישהו שיאלף אותו. את הספר, קראתי אז, עשרות פעמים ובכל פעם בכיתי מחדש ובכל פעם חוויתי מחדש את אישיותה. עד היום, ביום קשה, אני הרבה פעמים אומרת לעצמי "מחר יפציע יום חדש".

באותו הזמן היה לי חבר. שני ילדים בני 13. מה יכול היה אז, להיות בין שני ילדים בני 13 שנה?!. הוא היה מלווה אותי אחרי הפעולה בתנועת הנוער. בכל מפגש בתנועה, היינו עומדים אחד ליד השני יחד עם כל החברה וזהו. ערב אחד, כהגענו לביתי, הוא אמר לי משהו שהרגיז אותי וברוח "סקרלט אוהרה", אמרתי לו, כשאני נמצאת בתוך דמותה, משהו כמו (איני זוכרת במדוייק): " כשתסכים לדברי, תמצא אותי בביתי". סיימתי דברי, סובבתי גבי ונכנסתי לביתי, משאירה אותו בפה פתוח, לא מבין מה נפל עליו., כשאני בטוחה שהוא ירוץ אחרי, מה שכמובן, הוא לא עשה.

למחרת, בא אלי חבר טוב של שנינו והודיע לי שחברי "גמר" איתי. באותו הרגע, אני נשארתי עם פה פתוח.

תשאלו, ובצדק, למה אני מלאה אתכם בחוויותי. ובכן- כבר אז למדתי שאני רוצה להיות סוס פרא ושקשה לי עם כללים, ארגון וסדר.

גם עכשיו, בתוכנית ההרזיה של דיאטהקלאב, קשה לי עם התכנון, הארגון והסדר. אבל אני עקשנית ויכול, אוכל לתוכנית.