חידה: בתמונה רואים חתול מסתכל על משהו. מה ראה החתול?

בחול המועד פסח הכריכים נעשים מסובכים יותר, בגלל המצות. כבר למחרת ליל הסדר מצאתי את עצמי שובר את הראש איך להפוך את ריבוע המצה הגדולה לכריך גמיש, מדויק ומדיד. כי הצורה בה אתייחס לכריך שלי, תקבע את התוכן והמהות של כל אותו יום מבחינת העמידה בתוכנית.

אני אוהב את הרגע הזה בו אני עומד כמו עכשיו חסר אונים, ואז מתגלות לי דרך האותיות הקטנות, האותיות הגדולות. בעיר א' היו רק אותיות קטנות. האותיות היו כל כך קטנות, שרק אנשים בעלי ראייה חדה במיוחד היו מסוגלים לקרוא אותן. השלטים ברחובות וכל מה שכתוב בספרים היה באותיות זעירות. בעיר אחרת, במרחק של רק כמה קילומטרים, עיר ב', היו רק אותיות גדולות. והמעניין הוא שאנשי עיר א' מעולם לא ידעו על קיומה של עיר ב', ויותר מעניין מזה, הסתבר שכל מה שהיה כתוב באותיות הקטנות בעיר א' הופיע בדיוק מילה במילה בעיר ב', אבל באותיות גדולות וברורות.

פעם אחת, איש אחד שגר בעיר א' הגיע בטעות לעיר ב'  ואורו עיניו.  הכל נראה לו ברור, גדול, מובן. וואו, הוא אמר לעצמו, איזה פספוס. כל השנים האלה שכל כך אימצתי את העיניים שלי לקרוא את האותיות הקטנות בעיר שלי… והתסכול כשקראתי והשקעתי בדברים שלא ממש הצליחו לי… עכשיו אני מבין שלא ראיתי בדיוק מה שכתוב! עכשיו ברור לי למה אני טועה כל הזמן. למה לא מצליח לי לאורך זמן כל מה שכתוב באותיות הקטנות ואני אמור ליישם. ובינינו, כמה זמן אפשר להתעכב ולבזבז על אותיות כל כך קטנות, לא רק שזה כאב עיניים, זה גם בלבול שכל אחד גדול. אדם שפוי, באיזשהו שלב מפסיק כבר לקרוא.

ובכן, מה אומר המשל? ראשית, מבחינת הצורה והתוכן. מה שכתוב באותיות הגדולות זהה בדיוק לגמרי למה שכתוב באותיות הקטנות. רק גודל האות שונה. זה אומר שאם העקרונות של התוכנית הם האותיות הגדולות, אז תפריט האכילה (תפריט א', תפריט ב', תפריט ג') הוא האותיות הקטנות.  ובהקשר לדוגמת המצה, עקרון התכנון וההתארגנות, הוא האותיות הגדולות, ואילו מה שכתוב בתפריט "מצה = 2 מנות פחמימה" – זה האותיות הקטנות.

אבל אז מופיעה המציאות המרה, והמצה לא בדיוק ניתנת למדידה, היא נשברת, היא לא גמישה, וכל מה שנעשה לא יגרום לה להיות תחליף מדויק לנוחות של כריך משתי פרוסות לחם קל. בשלב הזה מופיע המכשול הראשון של האותיות הקטנות.  מי שקורא רק את האותיות הקטנות, לא יודע ולא יכול לדעת מה בדיוק הן אומרות. כי הצורה המוקטנת של האותיות הקטנות מקלקלת לנו את כל החשיבה וההבנה ובעקבות זה את הפעולות שנעשה.

אילו קראנו קודם את האותיות הגדולות של המצה, היינו מבינים שכתוב שם "עקרון התכנון וההתארגנות". זהו עקרון אוניברסאלי, שכתוב באותיות גדולות, ברורות, שניתן להבין. העקרון הזה אומר: כדי שמה שכתוב בתפריטי האכילה יצליח, צריך להפנים את עקרון ההתארגנות. ואז, כשמפנימים זאת, ישנם פתרונות יצירתיים. לפתע מה שכתוב באותיות הקטנות נראה ברור וקל ליישום, ולא דורש מאמץ עילאי ולא אנושי.

וכך, לאחר ניסוי וטעייה מצאתי שיטה, איך להפוך את ריבוע המצה הגדולה למשהו פרקטי שמבהיר לי בדיוק מה וכמה מותר לי לאכול. ההבנה של האותיות הגדולות של התוכנית עזרה לי להפנים שמה שחשוב זה בעצם ערך ההתארגנות והתכנון, ופחות אם זה מצה, לחם, או קרקר (שהם דוגמאות קונקרטיות לאותיות הקטנות והמבלבלות).

לקחתי סכין קצבים גדולה וענקית 🙂 אורך הסכין גדול מהמצה. חתכתי לשניים:

החיתוך נעשה בפעם אחת ולא כמו ניסור, זה מין לחיצה חד פעמית מספיק חזקה אבל לא לחיצה שהורסת את המצה 🙂

כשנעשה פס החיתוך ברור, אני מפריד את שני החצאים עם היד בזהירות:

אותו הדבר אבל הופך את שני החצאים החתוכים ואז חותך פס אחד שיהיה רבעים:

מפריד את הרבעים עם הידיים בעדינות:

בוחר רק 3 רבעים! שזו בדיוק מנת פחמימה: המצה כולה כ-100 קלוריות – 3 רבעים זה 25 לרבע, שזה 75 לשלושה 🙂

מאחסן בניילון כל 3 רבעים וזה בדיוק מנת פחמימה מוגדרת. אני יכול להשתמש ברבע אחד, או שניים או בכולם, אבל מה שנגמר מהשקית – זה אומר שנגמרה הפחמימה!

חוזר על התהליך עם 4-5 מצות או כמה שרוצה, ואורז כל 3 רבעים בשקית נפרדת, מאחסן בפלסטיק סגור:

הפלסטיק הוא שלי! וקרטון המצות – לא שלי! אין כניסה. כי בקרטון המצות זה האותיות הקטנות, זה לא ברור לי  מה זה בדיוק מצה שלמה ואיך אני שולט במנת פחמימה, לעומת זאת בקופסת הפלסטיק – יש שקיות, וכל שקית היא מנת פחמימה. זה האותיות הגדולות: הכל ברור לי, מוגדר לי, וזה נובע מהעקרון של התכנון וההארגנות. ככה פחות התלבטויות ופחות מעידות 🙂

מכאן, רואים שההתארגנות הנ"ל (האותיות הגדולות) מבטלת לחלוטין את סוגיית המצה הבלתי מדידה (האותיות הקטנות), ומשאירה אותי עם סוגיה אחת פחות להתלבט בה, ואולי פחות ליפול בגללה. בואו נודה: אנחנו נכווים כל כך הרבה פעמים. אני יודע את זה, זה לא סקסי לעצור רגע, לקחת סכין קצבים ולשבור מצה מצה לרבעים. גם אתם יודעים את זה. אבל המבט המנצח בעיניים של ההתגברות על מכשולי הפסח, שווה את המאמץ הקטן הזה.

המסקנה הראשונה היא שאם כל מה שנמצא באותיות הקטנות כתוב מראש באותיות הגדולות, אולי מן הראוי לקרוא היטב ולהפנים קודם כל את מה שכתוב באותיות הגדולות, כדי שאם ניתקל באותיות הקטנות, נוכל להתמודד עם קשיי הראייה וההבנה שלהן.

המסקנה השנייה שלי היא, שהראייה החדה שלנו מתפתחת רק אם לומדים קודם כל את האותיות הגדולות. אני אצליח יותר ביישום התוכנית אם הראייה שלי תהייה חדה יותר.  כבני אדם שראייתם חדה, המודעות שלנו גדולה יותר, הידיעה והתבונה שלנו להתמודד עם בעיות ולמצוא פתרונות רלבנטיים טובה יותר. אדם  שראייתו חדה הוא אדם בעל מודעות, ידיעה, תבונה. התבונה הזאת שמקורה בהבנת העקרונות של התוכנית, שאחד מהם הוא עקרון התכנון וההתארגנות, תעזור לנו למצוא פתרונות מעשיים טובים ומוצלחים בכל מצב, בפסח, בחנוכה ובשבת.

קל יותר לקרוא את האות הקטנה אחרי שראינו את הגדולה. כשמססתכלים קודם כל על הדברים הגדולים – אחר כך יהיה קל יותר לזהות האם מדובר במשהו טוב או רע, מותר או אסור.

והמסקנה השלישית שלי מכל זה היא, שצריכה להיות הרמוניה בין האותיות הקטנות לבין האותיות הגדולות. אנחנו לא יכולים להגיע למשקל הרצוי שלנו ולהחזיק בו לאורך זמן אם לא תהייה הרמוניה מלאה בין הבנת העקרונות שבבסיס התוכנית לבין יישומם בתפריטי האכילה ושאר הביטויים היומיומיים שלה. חייב להיות איזון ודיאלוג מתמיד בין החלק הגלוי של התוכנית לבין החלק הסמוי שלה (העקרונות: תכנון, התארגנות, סדר עדיפויות "קודם אני", ועוד).

כן, חברות וחברים יקרים, כשחושבים על כל זה, חול המועד פסח הוא זמן טוב לחדד ולשייף את העקרונות של התוכנית. זה בדיוק הזמן להסתכל על התמונה הכוללת: האותיות הקטנות והאותיות הגדולות ביחד, בו זמנית, בהרמוניה, לעשות כל הזמן דיאלוג ביניהן. להבין קודם כל שהתוכנית יכולה להצליח אם יוצאים מהאותיות הגדולות שלה ומבינים אותן. כשמבינים את זה, האותיות הקטנות של התוכנית דומות בעיני לחדק, ואילו האותיות הגדולות של התוכנית דומות לפיל הגדול והשלם.

אה, רציתם את התשובה לחידה – מה ראה החתול? תלחצו על הלינק הזה: תשובה לחידה, ותבדקו האם צדקתם 🙂

ו… המשך חג שמח!

אה, והנה הפרשנות שלי לאותיות הגדולות והאותיות הקטנות של תוכנית דיאטהקלאב: