כמה זמן נדרש לכם לירוק זבוב שנכנס לפה שלכם בטעות? שעה? שבוע? שנים?

עשירית שנייה, אולי מאית שנייה וממשיכים הלאה. החיים לא נעצרים בגלל הזבוב התועה הזה, נכון איכס, לא נעים, מגעיל, אבל כל זה לא לוקח יותר משבריר שנייה.

אבל פעם, אם הזבוב הזה היה נתקע לי בפה, ונגיד שהזבוב הזה הוא נמשל לכל הדברים האסורים שנכנסו לי לפה,  אז הפה שלי היה 24/7 אכסניה לזבובים כאלה.

תודה לאל, היום זה קצת אחרת. נכנס זבוב לפה, שום דבר לא קרה, אני יכול ויודע לירוק אותו. ברור שעדיין יש מצבים בהם אני לא תמיד מצליח או מספיק רוצה לירוק אותו, וברגעים כאלה אני הכי שונא שאומרים לי "אתה יכול להסתפק בחתיכה אחת" של שוק../ עוג../ ועוד זבובים מתוקים ומלוחים נהדרים שכאלה…

וכן, במצבים כאלה אני לא צריך שמישהו יאמר לי שהממתקים והמלוחים הם זבובים משחיתים, לא! אני יודע. אבל מה שלא ידעתי, והתמיכה הקבוצתית הדגישה לי שבוע אחר שבוע, היא האופציה האופטימית, שאני יכול לקבל את חולשת התאווה שלי לזבובים מלוחים, מתוקים, שחורים, לבנים, נחילי זבובים, להקות של שחורים קטנים מכל הגזעים והסוגים.

היום, אני יודע שאני יכול לירוק את הזבובים התועים שלי מהר יותר ורחוק יותר, ובסופו של יום להבין שהקסם של התוכנית עובד כאשר אני מבין את אחד העקרונות החשובים של דיאטהקלאב: אופטימיות היא שם המשחק.

התוכנית לימדה אותי להתכונן מראש לזבובים התועים. כשאני מוכן מראש ומאורגן, מצבי אי-וודאות פחות קורים לי. אתמול הייתי בסרט, ומראש הצטיידתי בכריך, ירקות ובקבוק מים. בחרתי לשבת בשורות הראשונות, לא ליד אנשים, כדי לא להרגיש מבוכה שאני אוכל כריך בקולנוע, וכשהגיעה שעת הארוחה שלי, הייתי מאורגן ורגוע. לא השארתי לעצמי רגעים של אי-וודאות בהם ניחוח הפופקורן והקריספיות של הנאצ'וס ינהלו אותי. הכריך והירקות שהיו ברשותי לא השאירו לזבובים הטורדניים שלי שום סדק להיכנס דרכו. הכריך הזה הוא דוגמא אחת מצוינת לאופן שבו למדתי בדיאטהקלאב להתייחס לעצמי.

שתי הנחות יסוד אופטימיות מסתתרות מתחת להכנת הכריך:
א. זבובים תמיד קיימים, אבל אפשר לנצח אותם.
ג. האופטימיות מנצחת את הזבובים.

במשך הזמן למדתי ואני עדיין לומד לסמוך על התוכנית, כמו שלומדים לסמוך על סיר אורז. כשאתה מכין אורז, אתה זורק מים, אורז ותבלינים לסיר, ומניח להם להתבשל שם. אתה לא פותח את המכסה כל שנייה ומציץ. אתה מאמין שהבישול יעשה את התהליך שלו, אתה סומך על המים והאש שיבשלו אותו. אותו דבר לגבי התוכנית. אתה לומד להאמין לעקרונות שלה. גם אם אינך מבין אותם ממבט ראשון, גם אם יש לך ביקורת עליה, אתה לומד לסמוך עליה. וזוהי האופטימיות שצריך. האמונה במשהו שיקרה, באורז שיתבשל, בקילוגרמים שיירדו, בשינויים שיתרחשו, בקיצור, אופטימיות היא שם המשחק.

אופטימיות היא היכולת לצפות לעתיד בתקווה, וגם אם ישנם קשיים בדרך, בסופו של דבר, לדעת ולהאמין שהכל יסתדר. עכשיו, לקראת חג הפסח המבשר את כניסת האביב, כשהטבע ירוק ופורח, אני פוגש את קרני השמש הראשונות של האביב, האביב שלי שמלבלב מבפנים, ומכיר לו תודה!