שבת בבוקר. שקט. הילדים כנראה עוד ישנים. מוזר, כבר עשר וכל כך שקט. אני צועד לכיוון הסלון, אבל גם שם אין אף אחד. על השולחן מפה לבנה, אגרטל עם פרח, כוס. הכוס גבוהה ומלאה בנוזל אדום. "בוקר טוב אבא! הפתעה!" הילדים קופצים עלי מאחור. "עשינו לך חלב אדום כמו שאנחנו אוהבים. זה חלב מעורבב עם פטל!", אומרת בתי ובני מוסיף "תשתה אבא זה מאוד טעים!" אני שותה לגימה "מממ… ממש טעים", אני אומר ומרגיש את תחילתה של הבחילה "תודה חמודים", אני אומר להם ומחבק את שניהם ביחד. זה מתוק לי מדי חמודים, אמרתי, והיום זה לא יום המנה המותרת שלי… אז אקח רק שלוק, סבבה? ככה הצלחתי להתחמק באלגנטיות מהנוזל הדוחה הזה… מה נעשה היום, אבא? אהה! תפסתי אותם! כל מיצג החלב האדום היה בעצם שוחד כדי שאוציא אותם לאיזו פעילות נחמדה.. לא נתינה טהורה, נתינה עם אינטרס.. השובבים האלה.
אחרי שרפרפנו בכמה אתרי אינטרנט המציעים פעילויות לילדים, הילדים בחרו ברוב קולות לרכב על סוסים. וככה, בשבת בבוקר, נסענו צפונה לחוות סוסים והילדים היו שמחים וצוהלים במהלך כל הנסיעה. בשעה שהילדים עשו סדנת רכיבה של שעה וחצי במרחבים הפתוחים והירוקים, אנחנו ההורים, ניצלנו את הזמן הזה להליכה נמרצת בחיק הטבע. אנחנו הולכים כבר כמעט שעה, והדבר הראשון ששמתי לב אליו היה אופן ההליכה שלי. בניגוד להליכות היומיות שלי בעיר בהן אני לא באמת מסתכל על הנוף מסביבי, כי אני "עסוק בהליכה", הליכה בשביל לרדת במשקל ולא יותר. פה ושם אני עוצר לפני מעברי חציה, עוקף הולכים אחרים שצועדים גם כן בדרך שלי, נזהר לא לדרוך על קקי של כלבים, אבל באמת בעיר אני לא ממש עסוק בהליכה עצמה כמשהו שאפשר ליהנות ממנו. לעומת זאת, פה, בטבע, בדיונות החול, בין העצים היפיפיים – ההליכה בחוץ גורמת לי לחדור פנימה. הליכה פיסית עם הרגליים גורמת לי לחדור לתהליך שעברתי בדיאטהקלאב ולמהלכים שלמדתי על מנת להוביל את עצמי וליהנות מהדרך.
לבסוף, סיימנו את ההליכה בטבע וגם המדריך סיים את הפעילות עם הילדים בטקס הרחצה של הסוסים. מהניסיון שצברתי, הוא סיכם, אני רוצה להציע כמה טיפים שיעזרו לכם לרחוץ את הסוסים. קודם כל, הכינו צינור עם פייה מתכווננת, כמה דליים, מים פושרים, סמרטוטים וספוגים, כמה מגבות גדולות, שמפו עדין, קונדישנר, מברשת יד מגומי ומסרק. עם צינור המים תעברו לאורך עמוד השדרה, משם לצלעות, ואל תשכחו להתעכב באזור הרגליים האחוריות, אחר כך מתחת לבטן, באזור המבושים (רוב הסוסים אוהבים קילוחים עדינים באזור האשכים), תרימו את הזנב שלהם ותשפריצו היטב היטב מסביב. מניסיון, גם סוס עצבני במיוחד נרגע כשמשפריצים לו בעדינות על פי הטבעת. לבסוף תצטרכו סולם. הסולם נחוץ לאחר הרחצה והייבוש, כשתטפסו בזהירות ותפזרו מאחורי האוזניים של הסוס אבקת טלק נעימה וריחנית. סתתתאם, זה בהומור הטלק, הוא צחק וכולנו צחקנו אתו.
בדרך חזרה הביתה הרהרתי בטקס הרחצה של הסוס. עכשיו כמה ימים לפני חג הפסח אני מחפש הקבלות בין ניקיון הסוסים לבין ניקיון פסח והתוכנית של דיאטהקלאב. בדיוק כמו המנהג לסלק כל פירור חמץ, כך אני רוצה לסלק מתוכי את כל כיסי ההתנגדות העקשניים שלי, את ה"חמץ" הפנימי שלי. אני רוצה לשפשף את כתמי התאווה שלי למתוק, ולמלוח, ושוב מתוק, ושוב מלוח… מוכר?
עכשיו בישורת האחרונה שלי, אני סופסוף מתפנה לחטט במקומות שהתפנו אצלי, שכן ירידה גדולה במשקל משאירה חללים עצומים שיש לטפל בהם, ואני מתכוון לחללים נפשיים בעיקר. כל מה שהוחמץ והתחמץ בתוכי במהלך השנים שחלפו, וכל מה שהזנחתי בפינות החבויות של נפשי, אני חושב שהגיע הזמן וזוהי הזדמנות מצוינת לקראת חג הפסח לטפל בהם בעדיפות עליונה בתהליך שאני נמצא בו.