יש לי מזל נאחס. אם אני יוצא בלי מטרייה, מייד מתחיל לרדת גשם. לא גשם, וואחד גשם! כשחושבים על זה, אפשר לחשוב שהיקום הולך לקראתי ומעביר לי מסר ברור: "יוסי – אל תצא בגשם!". אבל מי שמכיר אותי מקרוב יודע שדברים כאלה רק מאתגרים אותי, ואני עושה דווקא לגשם. מה חשבת גשם, שבגללך אני פחות אלך או פחות אשתה? פחות מים ופחות הליכות, פחות חילוף חומרים, הממ..יותר… אין מצב! אני הולך בגשם!

אז ככה, אתמול כשיצאתי בגשם, עטוף במעיל, מטריה גדולה (של איקיאה) ביד, נעלי הליכה, ויאללה אל הקור.. בררר… הרחובות היו ריקים. רוחות עזות, קור אימים, ואני צועד בטרוף בגשם. מה דחוף לי להגשים בדיוק באמצע ערב גשום וחורפי כזה? הרגשתי מטופש. חשבתי שהמטרה שלי איננה ברורה בדיוק. לפני שיצאתי, הבן שלי שאל אותי, למה אני חייב לצאת בכל מחיר. הוא אמר לי: "אבא, העיקר שאתה מרגיש טוב עם עצמך, שעשית מה שצריך, אז תרד במשקל עוד שבועיים, עוד שלושה. למה אתה חייב לצאת במזג אוויר כזה, באיזו תחרות אתה נמצא?"…

האמת, דבריו של הבן שלי הדהדו בראשי בשעה שהייתי בגשם השוטף בחוץ. באמת, מה הטרוף הזה ללכת בגשם? בערוץ דיסקברי ראיתי תכנית ובה הציגו ניסוי: בחור צעיר יצא ללכת ולרוץ בגשם מהלך של 30 מטרים. לאחר מכן שקלו את הסרבל שהבחור לבש. התוצאה של הניסוי הייתה: כאשר רצים בזמן הגשם נרטבים פי שניים מאשר בזמן הליכה, מכיוון שמשקל המים שנספגו בבגדים בעת הריצה היה פי שניים יותר מאשר בעת ההליכה. וכך לטענת מדעני התכנית, שורפים יותר קלוריות בריצה בגשם מאשר בהליכה בגשם. הסתכלתי על עצמי, הייתי עטוף במעיל חם, מוגן במטריה, שום טיפה לא הרטיבה אותי, שום מים לא נספגו בבגדים שלי, אין ספק שאני לא אשרוף כמות כפולה של קלוריות בהליכה שלי שגם בהחלט איננה ריצה בגשם. אז למה אני כל כך בספיקות אם לצעוד בגשם, למה אני כל כך עושה עניין אם כן ללכת בגשם או לא ללכת בגשם?

השבוע דיברנו בקבוצת התמיכה על הפחד מהצלחה. זהו הפחד שכאשר תשיג את המטרות שעבדת עליהם בשקדנות ובהתמדה- המוטיבציה תקטן. זהו הפחד שתשיג את כל מה שהצבת לעצמך, אבל עדיין לא תהיה מאושר. אני חושב שאני בנקודת מפנה בתכנית שלי. נקודה שאם אני עובר אותה – אני עשוי להיות אדם רזה. אפשר לקרוא לה נקודת ההגשמה שלי, ואם אני מתקדם עוד קצת מעבר לנקודת ההגשמה שלי, אני בעצם מוותר על התואר "שמן", תואר שעמלתי שנים רבות לטפח, ואני מתחיל לגעת בהתחלה של ההצלחה ומתחיל להיחשב "רזה". (טוב, לא נגזים, רזה יחסית…). אז אולי הפחד מהצלחה הוא זה שעוצר אותי? הפחד להיות באמת מי שאני, אולי פחות נחמד, פחות נעים, עם רצונות וצרכים משלי ועם אגו גדול יותר שלא תמיד יאהבו?

ואם בגשם עסקינן, חשבתם פעם מה פירוש המילים "גשם", "מטר"? "גשם" הוא הגשמה. "מטר" הוא מטרה. זאת אומרת, שאפשר להסתכל על הגשם ככלי שנועד ללמד את בני האדם להגשים את המטרות שלהם. לא נכון?

אני סוגר את המטריה, מוריד את הכובע, פותח את המעיל, מתמסר לטיפות הגשם. קררר, אבל גם מרגש. הגשם הטוב הזה נכנס דרך החולצה אל הגוף שלי, מצמיח את המטרה הכי גדולה של חיי כמו שושנה אדומה פתוחה לרווחה, אח, איזה כיף! אם פעם תעברו ברחוב ותראו שושנה גדולה ויפה פתוחה לכל הכיוונים שאומרת לעולם באדום חזק: "אני כאן" – אם פעם תעברו ברחוב ותיתקלו בשושנה אדומה ופתוחה שכזו, תדעו שהגשם השוטף שהצמיח אותה נכנס דרך החולצה אל הגוף שלי כשהתעקשתי לא לוותר על ההליכה היומית שלי.