שרפרף סקאי דמוי עור בצורת ינג-יאנג של איקאה

לאורך כל הלילה הבטן של הוילון ליטפה לי את כפות הרגליים, וכך נרדמתי. בוקר. פקחתי עיניים וניסיתי להבין איפה אני. הסתכלתי סביבי, ונזכרתי. בוקר טוב עולם, בוקר טוב הרים! קמתי מחויך ונמרץ כדי להתארגן ליום האחרון של החופשה באילת. הוצאתי ארבע פרוסות לחם קל, הוספתי קצת טונה, פרסתי ירקות, ארזתי יפה והכנסתי הכל לתיק האוכל שלי. ירדתי לחדר האוכל לשתות קפה. מסיבות "אידיאולוגיות", במלונות אני מעדיף להיכנס לארוחת הבוקר רק כדי לשתות קפה. בעודי שותה את הקפה, שמתי לב לקבוצת אנשים שישבו בשולחן הסמוך. הם בטח קבוצה. לא יכולתי שלא לנעוץ בהם מבטי קנאה. הנה אנשים שלא עושים חשבון ודופקים פנקייקים ובורקסים בזה אחר זה. הסתכלתי עליהם, הסתכלתי על תיק האוכל הצנום שלי, הסתכלתי שוב עליהם, הסתכלתי על החלונות, האישונים שלי חיפשו אס או אס את ההרים שלי, הנה ההרים החמודים! טנקס גוד, האמונה חזרה אליי! וביחד עם האמונה חזר גם הצבע אל פניי. סיימתי את הקפה שלי ועמדתי לקום אל היום האחרון שלי באילת. לפתע מישהו עבר בחופזה וזרק פרוספקט על השולחן שלי. קראתי את הכותרת "להתחבר אל האני הרזה – סדנת רוחנית לירידה במשקל בדרך מהירה וטבעית"… אפילו לא ירדתי לאותיות הקטנות, רק חיפשתי את המיקום של הסדנה המדהימה הזאת, כן! וואו, איזה יופי! זה ממש קרוב וזה אפילו בתוך המלון, בקומת הלובי, בעוד 10 דקות, איזה מזל, אני כבר  מגיע, אני רץ.

אֶנִיבַּאדִי הוֹם? איש לא ענה לי. לאחר כמה רגעים נכנסתי לסלון אפוף ענני קטורת. התיישבתי בכורסה עם כרית קטנה לתמיכה בצוואר. עצמתי עיניים, נשמתי שלוש נשימות עמוקות וחשבתי לעצמי: איזה יופי, אני כבר אוהב את המקום! עוד רגע קט אוכל להיות ממש רזה. לאחר שפקחתי את העיניים, שמתי לב למַשהו מוזר. לכורסה, לשולחן, לספל שעל השולחן ולמזנון שעמד מולם היה מכנה משותף אחד: איקאה. על הקירות ספרתי שלוש תמונות ועוד שתי מנורות של איקאה. ממולי עמד שרפרף שחור-לבן בצורת יין-יאנג של איקאה. לא נכון! אני לא נמצא בתוך קטלוג עיצוב כלשהו! אבל המילים "בוא בבקשה" קטעו את זרם המחשבות שלי ובחור שדומה לרפיק פנה אליי. הוא הכניס אותי לחדר ריק מכיסאות עם שטיח בדואי פרוש במרכזו. במרכז החדר דלק נר ולידו ישבה אישה מרשימה ולו רק בשל העובדה שהיא נראתה גבוהה אפילו בישיבה. במעגל מסביבה ישבו עוד כמה אנשים, וביניהם גם קבוצת זוללי הפנקייקים שפגשתי בחדר האוכל, והמכנה המשותף לכולם: שמנים שרוצים להיות רזים רק בכוח המחשבה.

התיישבתי בעדינות רבה על השטיח כדי למנוע מבוכה מעצמי למקרה שתוך כדי תהליך ההתיישבות, עצם סוררת שלי תשמיע קְנַאק פתאומי בחלל המקודש של החדר. "אני שַאנְטי", אמרה האישה הגבוהה בקול שקט והחלטי. אחר כך היא ביקשה שנחזיק ידיים ונלחץ קלות את ידו של היושב לצידנו. התחלנו למלא הוראות בלי לדעת מה צפוי לנו, וזה כמובן חידד עוד יותר את העצבים המרוטים שלי, אבל המשכתי להקשיב בשקיקה: "עוד מעט תמצאו את עצמכם בחוויה שלא התנסיתם בה מעולם. אני משתמשת בטכניקה שקיבלתי בתיקשור ושתביא אתכם מעבר למחשבה. אני אחבר אתכם אל הווייתכם הרזה בדרך מהירה וטבעית. אני אנתב את אנרגיית החיים שלכם לאושר, יצירתיות ושמחה. אני אתן לכם הזדמנות לפתוח חלון אל הטבע הרזה שלכם. אני אלמד אתכם מדיטציה שתעזור לכם להבין את הדרמות שהכנסתם לחייכם ושבגללן אתם שכחתם להיות רזים.  אני אעשה לכם היכרות בלתי אמצעית עם עצמכם הרזה. בהצלחה!"

לאחר הדברים ששאנטי אמרה, היא ביקשה שנעצום את העיניים ונדמיין יער: "ובתוך היער יש עצים נפלאים. נשמו אותם. עכשיו, ככל שאתם נכנסים לתוך היער, אתם שוכחים את הצרות והבעיות שלכם. אתם הולכים ונעשים רזים וקלים כמו נוצה. עכשיו תחפשו  את המדריך האישי שלכם. זו יכולה להיות ישות אור לבנה או חיית מחמד מתוקה כמו דולפין או פינגווין חייכני שיושיט לכם יד. קחו אותה"… נכנסתי לעובי היער. הסתכלתי ימינה, הסתכלתי שמאלה – נאדה! ביער שלי אין פינגווין חמוד או דולפין חייכני. אבל השתדלתי. רצתי כמו מטורף בכל שטח היער. נפלתי על השיחים וקמתי, נפלתי וקמתי. שרוט וחבוט צעקתי: "הדולפין! הדולפין!" – אבל נאדה. ופתאום, ממש בקצה היער הבחנתי בגוף קטן בגוונים של שחור-לבן. דמעות של שמחה ירדו על פניי. עוד מעט אפגוש את חיית הכוח שלי, פינגווין ההארה, שיוביל אותי יד ביד אל המהות הרזה שלי שכל כך רציתי. התקרבתי עוד יותר. תחת עץ ביער שלי עמד השרפרף: פריט קטלוגי 275 עם ציפוי סקאי דמוי  עור בגוון שחור-לבן ובצורת יין-יאנג של תאגיד הענק איקאה.

בטיסה לגוש דן, חשבתי, בסופו של דבר, החופשה שלי באילת לא הייתה כל כך נוראה. למדתי על אמונה שיכולה להזיז הרים, קיבלתי שיעור על קיצורי דרך, ואחת ולתמיד הבנתי כי לאנשים כמוני, אנשים שהאוכל ניהל אותם, דרושה אלטרנטיבה שפויה ולא קיצורי דרך. אני מאמין שאיפשהו כבר מצאתי את המקום שיעזור לי לקרצף את ההשתוקקות שלי למתוק ואחר כך יראה לי איך לשלוט בחיי מחדש, כך שאצא מנצח. אני חוזר מהחופשה באילת מחוזק ושלם יותר אל האלטרנטיבה הכי שפויה שלי, אל המועדון שלי, לקבוצת דיאטה-קְלַאבּ שלי, שנסגרה למשך שבועיים בשל חופשת הסוכות, ובאמת, בואו נודה, יש קסם רב בשילוב המלים "דיאטה" ו"קלאב". אחרי הכל, מי לא רוצה להיות מנוי במועדון בו אוכלים שפוי, זוללים מנות מותרות ובסוף גם יורדים?

לדף הפייסבוק שלי