לאחרונה, אחד המצטרפים החדשים לקבוצת ההרזיה שלי, דיבר על משהו שנגע בלבבות של כולם בפגישה, כולל אותי כמובן. במקום לדבר כמו כולם על מתכונים לדיאטה או על הצורך למצוא דרכים מקוריות ואפקטיביות לרדת במשקל, הוא דיבר על זווית אחרת של הסתכלות על כל עניין ה דיאטה. הוא פשוט שאל את עצמו (ואז גרם גם לנו לשאול את עצמנו..) – האם כל אורח החיים הדיאטטי הזה הוא לכל החיים? האם נידונו לחיות עם עניין המשקל העודף הזה כל החיים, ולהתעסק ולחשוב על זה מדי יום ביומו? כמובן שההתמודדות עם משקל עודף וניסיונות לרדת במשקל היא התמודדות חיובית אשר מסייעת לנו לבנות את עצמנו, לצמוח, להתבגר ואפילו להכיר חברים חדשים לחיים, אך עדיין מדובר בסוג של מועקה למרביתנו – אנחנו לא ממש נהנים להתעסק כל כך הרבה זמן במשקל הגוף שלנו, לנסות לעשות הכל על מנת לרדת במשקל ולא לחשוב על אוכל לא בריא (שהוא כל כך טעים!…), אז האם נצטרך לעסוק בזה כל החיים שלנו?

מדובר אמנם במחשבה קצת כבדה ומדכאת, אבל לדבריו היא פשוט לא עוזבת אותו, ולכן הוא ניסה לשתף את כולנו בה (בדיוק בשביל סוג כזה של שיתוף קיימת קבוצת הרזיה…). אני חייבת להודות כי מאז הפגישה הזו, המחשבה הזו לא עוזבת גם אותי – האם באמת אני עתידה לבלות את שארית החיים שלי במאבק הזה בהשמנה? האם אני הולכת להתעסק במתכונים לדיאטה ופגישות של קבוצת הרזיה כל החיים שלי? אני אמנם נהנית מהפגישות האלו וגם ממציאת מתכונים לדיאטה אשר יהיו חדשים וטעימים, אבל בחיים לא הייתי עוסקת בזה כל כך הרבה אילולא הייתי סובלת ממשקל עודף. ההתמודדות היומיומית הזו עם הצורך והרצון לרדת במשקל היא משהו שנכפה עליי – לא משהו שבחרתי…

אז אני מניחה שבעצם מה שאותו חבר חדש מקבוצת ההרזיה עשה, היה פשוט להציף אל פני השטח מחשבות שונות שיש לכולנו, או לפחות להרבה אנשים בקבוצת ההרזיה שלי אשר שיתפו אותי בכך שגם הם חושבים הרבה על הנושא הזה לאחרונה.

אני מניחה שזהו השלב בו אמורים אנשים בעלי רקע טיפולי – פסיכולוגי להיכנס לתמונה, ולא רק דיאטנים.  העלנו את הנושא במפגש האחרון של קבוצת ההרזיה, והתעורר דיון מאוד ער ונוקב בנושא. השורה התחתונה שלו הייתה כי אף אחד לא נולד מושלם, כמעט אין בעולם אנשים שהכל קורה בשבילם בצורה מושלמת – כל אחד מתמודד עם משהו שהוא מעדיף היה לא להתמודד איתו. אצלנו מדובר בסך הכל במשקל עודף – אצל המוני אנשים אחרים מדובר במחלות קשות ובמצבים שלידם השמנת יתר נראית כמו משחק ילדים.

זה לא תמיד עוזר להצביע על סבל של אחרים על מנת להקטין מערכו של הסבל שלך, אבל הפעם לפחות זה מעניק לי משהו להישען עליו…