לפני כה ימים ראיתי בערב את התוכנית "לרדת בגדול", ובאופן לא מפתיע, באותו לילה היה לי חלום מוזר שאני משתתפת בתכנית ומנסה לעמוד בכל המשימות המטורפות האלו שמנחיתים עליהם שם. התעוררתי משועשעת מהחלום הזה ולא ייחסתי לו יותר מדי חשיבות. ואז לאט לאט התחלתי לחשוב – רגע, אולי זה באמת מתאים לי? אולי אני יכולה להיות אחלה מתמודדת בתכנית הזו? זה יכול להיות נחמד ומצחיק, ובעיקר זה יכול להוסיף לי המון מוטיבציה ועניין לדיאטה. דיאטה היא כאמור מאבק פסיכולוגי מתמשך, ואני חושבת שהשתתפות בתכנית ריאליטי שהנושא שלה הוא לרדת במשקל, יכולה לעזור לי מאוד במאבק הזה.
אז התחלתי להשתעשע עם הרעיון. הדבר הראשון שאני צריכה אם אני באמת רוצה לעשות את זה, זה למצוא בן או בת זוג ללכת איתם. הבחירה המתבקשת היא כמובן בעלי, אבל כשרק העליתי את זה הוא ישר צחק ואמר שאין אפילו סיכוי קלוש שהוא הולך לתכנית ריאליטי. אני חייבת לומר שהטיעונים שלו היו מאוד לעניין – הוא אמר שכל תעשיית הטלוויזיה, ובמיוחד ענף הריאליטי הם מכונות משומנות לעשיית כסף אשר בשביל להשיג את הרייטינג דורכות על המשתתפים ומציגות אותם איך שבא להם ואיך שנוח למפיקי התוכנית. לכן, הם גם לא יחשבו פעמיים לפני שישפילו אותי בשביל להפוך את התכנית למעניינת יותר, כי זו פשוט העבודה שלהם. אני לא ממש הסכמתי בהתחלה, כי אני מסכימה לכל זה בהקשר של תכניות כמו האח הגדול או הישרדות, אבל "לרדת בגדול" זה כבר משהו אחר. זה לא הריאליטי הקלאסי וחסר התוכן – מדובר פה בנושא מאוד ספציפי. וחוץ מזה – למי אכפת? אני רוצה לרדת במשקל ולהשתתף בתכנית, ואם יצחקו עלי אז שיצחקו – את מי זה מעניין בכלל?
אבל אז חשבתי עוד קצת על מה שבעלי אמר, והבנתי שאני היום אמא וחלק ממשפחה, ולכן אם אני הולכת לתכנית כזו אני משפיעה גם על אנשים אחרים. התחלתי לחשוב, מה יקרה אם הילדים בבית הספר יצחקו על הבן שלי כי אמא שלו משתתפת ב"לרדת בגדול"? ילדים אוהבים לצחוק על ילדים אחרים ורק מחפשים סיבה, ואני בהחלט אתן להם סיבה לעשות את זה. חוץ מזה, זה באמת יכול להיות לא נעים שמשפילים אותך בצורה כזו או אחרת מול כל המדינה, כמו שעשרות כוכבי ריאליטי יכולים להעיד…
אז כנראה שאני אוותר על הרעיון הזה, למרות שהוא בא לי בחלום. אני אצטרך למצוא דרכים חלופיות להכניס עניין מחודש לדיאטה שלי ולשמור על המוטיבציה למעלה. אולי אני אעלה את הנושא הזה ב קבוצת הרזיה בשבוע הבא – איך להכניס עניין לדיאטה…
בכל מקרה, כנראה שכוכבת ריאליטי אני כבר לא אהיה. לא נורא – אני אסתדר גם בלי השלוש וחצי דקות של תהילה שהם מקבלים…