הכל התחיל בתמונה שצילמו אותי יושבת על ספסל ביריד לילדים בדיזינגוף סנטר. בתמונה נראית בברור אישה בשנות השלושים המאוחרות שלה ,עם בטן של הריון חודש חמישי. ככה התחיל ה"רומן " שלי עם דיאטה  והתחלתי לצחוק מבדיחות על שמנים ודיאטה.

חוץ מזה שהשמנה זה דבר לא בריא , גם בעבודה שלי אני נדרשת להראות יצוגית -כול זה הוביל להבנה שמשהו פה צריך להשתנות , יכולתי להוסיף מימד של קוליות על ידי עשיית מספר קעקועים, אבל נראה לי שזה לא ממש ישנה את המצב.

הקומיקס והבדיחות עלי לא אחרו לבוא, זה יכול  היה להתבטא החל מצביטות בכרס ועד הערות שונות ומשונות.

מכוון שאת רוב העבודה שלי אני עושה מהבית  – סוד ההצלחה היה לסיים את הרומן הממושך עם המקרר. ככה זה שיש לך שפע של  אוכל ( או חומרים להכין אוכל ) זמינים מתחת ליד. סוד גלוי הוא שחמאה מוסיפה המון טעם לכריכים ומאפים שונים ,אבל גם מגדילה את הצמיג שעל הבטן שמשום מה לא היה לך זכור שלבשת אותו בבוקר.

הגיע הזמן להתחיל לקרוא  את האותיות הקטנות. על כול מוצר שנמכר חייב להיות רשום הערך תזונתי שלו והמרכיבים בסדר יורד (הראשון הוא המרכיב הדומיננטי ויורד מטה), אז זהו התחלתי לוותר על מוצרים של 300 קלוריות לביס וגם מוצרים שהמרכיב השני ברשימה הוא סוכר (תתפלאו כמה מוצרים זה פסל, מסתבר שיצרנים מכניסים סוכר אפילו לסוגים מסוימים של לחם כדי להגדיל את התמכרות הצרכנים)

זהו התחלתי לצחוק מבדיחות על שמנים ודיאטה