הספינינג הזה, זה גאוני, אין לי מושג למה כל כך נרתעתי מלנסות את זה. תמיד הייתה לי את התחושה שזה משהו שצריך להיכנס לכושר כדי לנסות אותו, ואז הבנתי שזו הדרך הכי טובה למעשה להיכנס לכושר וגם לעשות דיאטה. והבונוס הזה, שישנה ירידה משמעותית במשקל, ולא בגלל שהרעבת את עצמך למוות, דווקא בגלל הספורט והסרוטונין, שדרך אגב, זה גם הפחית לי באופן משמעותי את תחושת הדיכאון שהייתה לי כעמדתי על המשקל והתבוננתי על המספר הסופי. נראה לי שזו הדרך שלי להרזות כמו שתמיד שחלמתי.
זו לא אני, זז בכלל היא שאשמה, היא זו שגררה אותי לשיעור הספינינג הזה שלה, וזה לא היה קורה אם לא הייתי שואלת אותה: "מה זה בדיוק הספינינג הזה שאת תמיד הולכת?". היא לא ניסתה אפילו לשכנע, אבל מיד הסכמתי להצטרף. בעבר מאוד אהבתי לרכב על אופניים, אז עם מוזיקה זה אפילו יותר טוב.
אחרי יום עבודה ממוצע, ושהספקתי גם לקנות כמה מוצרים לתינוק הקטן שלי, התקשרתי לבייביסיטר, עליתי על בגדי ספורט, החברה קפצה לאסוף אותי ונסענו יחד לאימון שלה. הקדמנו בכמה דקות, וכבר הספקתי לראות בין המתאמנים השונים, אנשים סימפטיים וחברותיים מאוד. עם כניסתנו לאולם קשה היה לפספס שמדובר בקבוצה, קבוצה די מגובשת של אנשים ספורטיביים. אני בדרך כלל ביישנית, במיוחד כשאני על בגדי ספורט עם עודף משקל, אבל איכשהו הייתה לי תחושה מאוד נוחה עם שאר חברי הקבוצה. בזמן שאני חושבת על זה, האור התחיל להתעמעם, נשמעו ניצני מוזיקה ברקע, המדריכה נכנסת לאולם ומתיישבת על האופניים שלה, ונראה שעוד שנייה השיעור מתחיל.
מאוד פחדתי מהעניין שאולי אני לא אעמוד בקצב, אבל גם פה מהר הבנתי שחששותיי היו לשווא. האימון הוא קבוצתי, אך ישנו גם קצב אישי. יש את העניין הזה של ביצועים אישיים שבדרך כלל יקבעו לפי קצב דיווש הפדאלים, ההתנגדות, וגם המשקל גוף שלנו משפיע על כך. אך בהחלט התחושה הקבוצתית נותנת קצב ומוטיבציה, וזה בלי להתייחס עדיין למוזיקה שתורמת גם לא מעט לעניין. מדוושים, מעלים קצב, מורידים קצב, המוזיקה ברקע, כולם איתך במרץ. הזעתי, התעייפתי, וגם הבנתי שאני לא ממש בכושר, אבל הבנתי שכדי להיכנס לכושר צריך להזיע ולהתעייף, וזו אחלה דרך להיכנס לכושר, לשרוף קלוריות. והכי כיף לגלות שחודש אחרי חודש אנו מורידים לא מעט גרמים, שהופכים להרזיה משמעותית די מהר.