אתמול היתה אחת הפגישות המרגשות מאז שאני בקבוצת התמיכה.

כל אמירה ניכנסת לי פנימה ומתיישבת איפהשהוא.

וחלק מהן ממש נכנסות ללב פנימה.

יש לנו יצור פנימי כזה, "הילד הרע שניכנס בי בפנים". והוא רעב.

למה הוא רעב? … אני לא יודעת… אבל דבר אחד ברור… הוא כל הזמן רעב… הוא בור בלי תחתית. וזה מתעצם כשאני עייפה או עצובה או מתוחה או כועסת…

כל החברים בקבוצה, שהסכימו שגם להם יש יצור כזה רעב בפנים, שיתפו בטכניקות שעוזרות לשלוט בו.

1. כשרצים למקרר כי היצור מעיק, לפתוח את הדלת ולהגיד: "מה שאני רוצה לא נמצא כאן". לפתוח ולסגור, לפתוח ולסגור….אבל לא לקחת כלום.

2. לשים כיסא מול המקרר. רעיון גאוני. היצור הוא זה שגורם לנו לפתוח את המקרר אבל האני השפוי שם כיסא וקולט כמה זה הזוי להכנע.

3. לשים אצבע על הפה, ליספור עד 8, לחכות קצת, ולראות שהיצור נרגע.

4. לדבר עם היצור, לנחם אותו, לחבק אותו, לאהוב אותו אפילו, אבל בלי אוכל.

הרעיונות המקסימים האלו אינם שלי. אבל אני מאמצת כל אחד ואחד.

אני מתכוונת לפתח קשר עם היצור הרעב שלי… אחת השאלות המסקרנות היא למה הוא כזה מצוקתי ו"ריגשי" ועם פתיל קצר…

לפני שאני חופרת לעומק להבין למה הוא כזה, אני רוצה למצוא דרך לשלוט קצת ברמה ההתנהגותית. זו המטרה שלי השבוע… ובכלל..

בהצלחה!!!