טוב, למזלי זה הפוך. שני צעדים קדימה, ואז אחד אחורה. הדיאטה שלי לא מספיק רציפה, לא אחידה, לא מתקדמת קדימה ברציפות. אני יורדת שבועיים-שלושה, ואז עולה שבוע או שבועיים, ואז חוזרת ויורדת, וכך הלאה …. או שאולי אפשר להגיד שהדיאטה שלי היא כן עקבית ומתקדמת, אבל בקצב כזה של כמה צעדים קדימה, ואז צעד קטן אחורה … ?
כאמור, ירדתי מאוד יפה ו אבל די לאט. כבר שש וחצי שנים שלא הייתי רזה כמו היום, ואם סופרים מאז שהקטנצ'יק היה בן חצי שנה והתחלתי להתאמץ לרזות, אז ירדתי כבר 12 קילו, ויש לי עוד קצת פחות מזה להגיע למשקל הרצוי. אני כבר מידה 44, פחות או יותר, וחזרתי לקנות בגדים בחנויות הרגילות, לא במידות הגדולות …. את רוב המשקל הזה הורדתי ב-7 חודשים האחרונים, מאז שנפטרתי מעול גדול שהעיק עלי, והתחלתי להתאמץ יותר. כך שבגדול אפשר לאמר שמצבי טוב מאי פעם. אבל בכל זאת, אני מקנאה. אני מקנאה באלו שלא רואות כלום מימין ומשמאל ויורדות כל שבוע קילו או חצי קילו, בצורה קבועה כמו שעון שוויצרי. הן הצטרפו לקבוצה אחרי, ומזמן כבר השיגו אותי. למה אני לא יכולה לרדת כמותן ? אני יודעת את התשובה, אבל מתחמקת ממנה. אני לא יורדת כמותן כי אני לא מדייקת בתוכנית. אם הייתי מדייקת יותר, הייתי יורדת יותר. למה אין לי את המוטיבציה לדייק ? למה אני מוותרת לעצמי, ומעכבת את תהליך הירידה שלי ?? כאן אני תקועה. את זה אני לא מצליחה להבין. האם כדאי לי פנות לטיפול שיעזור לי להבין למה אני תוקעת את התהליך ? או לחכות בסבלנות ולהמשיך בצעד קדימה, צעד אחורה ? הרי בדיוק כך הגעתי להישג הנוכחי, למחמאות, לתחושת השליטה המתמשכת … אז אולי כדאי להסתפק בירידה איטית אבל קבועה ? כך שכל חודש אסיים רזה יותר (אפילו בחצי קילו) מהחודש הקודם לו ?
שבוע טוב,
אולה