כולנו נופלים לפעמים נכון?… ומה קורה אז? מייד קמים?

 אני לא מצליחה מייד לקום… אני לוקחת את הנפילה קשה מדי ואז במקום לעזור לעצמי אני נכנסת לסחרור של "אם כבר אז כבר"…

 אחד הדברים המדהימים בתוכנית שלנו זה קבוצת התמיכה. אני מרגישה שממש זכיתי להיות שייכת לקבוצה נהדרת. ובטח כל אחד שהולך לקבוצה מבין על מה אני מדברת. שיתפתי את החברים בקושי שיש לי.

 שאני נופלת, נשברת ופשוט נסחפת עם השבירה במקום לעצור.

 קיבלתי תגובות מצויינות, עוזרות, חכמות…

 למשל, להכניס לי משפט קסם לראש שייקפוץ, במקום "אם כבר אז כבר". להגיד לעצמי "נפלתי לקום!". וממש להגיד לעצמי שוב ושוב.

 הרי יש נטייה, אחרי נפילה, או להמשיך לפול כל היום או להרעיב את עצמי כל היום… וזה לא חכם.

 תיארתי לי שאחרי שאהיה תקופה בתוכנית, וכבר לא יהיה ה"שוונג" של ההתחלה והמוטיבציה של ההתחלה, אז יתחיל להיות לי קשה. לא בגלל שהתוכנית קשה. בגלל שאני – ועוד הרבה שאני מכירה בתוכנית – פשוט אוהבים לאכול, והרבה, ולא טובים באיפוק ודחיית סיפוקים…

 החלטתי שאני מחזירה את עצמי לשלב המוטיבציה החזקה שעוזרת לי לדחות סיפוקים ולא ליפול.

 הערב למשל, אני ניפגשת עם חברה. וכשנסיים, לא משנה מה, אני אצא להליכה ספורטיבית. אם לא אעשה ספורט כלשהוא כל יום או כמעט כל יום – ברור לי שבקושי ארד.

 החלטתי לכתוב לי כמה משפטים שעוזרים לי להיות חזקה ולא להשבר כשנפילה מתקרבת…

הנה כמה רעיונות, למי שיש עוד בסגנון אשמח לשמוע… אני מתכוונת להדפיס לי אותם מסודר, לניילן ולשים בארנק. אני רוצה לקרוא את הפתק הזה פעמיים-שלוש ביום שיעזור לי לשמור:

 מחשבה 1: איזה יופי ירדתי עד עכשיו ואיזה מבאס יהיה לזרוק הכל לפח ולהיות שוב גדולה יותר ומסורבלת יותר.

 מחשבה 2: יש לי כמה בגדים בארון שיהיו פשוט מקסימים אם אלמד לשלוט בעצמי ולהתאפק.

 מחשבה 3: אם אצליח לרדת יפה וצ'פר את עצמי בפרס שהוא לא אוכל ובאמת ישמח אותי לקבל.

 מחשבה 4: אני יודעת בידיוק איזו הרגשת ריקנות וחוסר סיפוק יש אחרי אכילת חבילת שוקולד. זה נורא טעים וכייפי לכמה דקות. ואז זה סתם. זה לא כזה מדהים כמו שזה נראה כשאני כמהה לזה.

 מחשבה 5: יש משהו משחרר ביכולת לשלוט בהרגלים ישנים ויצרים הרסניים. זה משחרר כי פתאום מרגיש לי שיש לי אופציות ובעצם הכל תלוי בי. זו הרגשה יותר טובה מלהכנע לצורך העז להשבר. ובאמת, השנייה אחרי שמתגברת על עצמי מרגישה מצויין…

 מחשבה 6: אני יותר אוהבת את עצמי לא שוברת, לא נופלת. ויותר אוהבת את התוצאות של זה. זאת אומרת גם החוץ וגם הפנים מרגישים יותר טוב. שווה.

מחשבה 7: נפלתי? מייד לקום!

 מחשבה 8: יותר כייף חופש במכנסיים מאשר חופש לאכול מתוקים (הקרדיט למחשבה הזו מגיע לאביבה המנחה של הקבוצה שלי).