היום אני הולכת להישקל בקבוצה אחרי הקפאה של חודש בערך. יש לי חשש שעליתי במשקל. עוד לא הרגשתי את זה על הבגדים, אבל לפי צורת האכילה שלי בתקופה האחרונה …. אני מאוד רחוקה מהתוכנית. אחרי ניו-יורק הייתי באילת ובפטרה, אח"כ בכינרת, אח"כ בבית ובבריכה עם שלושת הילדים המתוקים שלי, אח"כ הם חטפו דלקות אזניים והייתי בבית כל היום וערה כל הלילה עם ילדים חולים … אין דרך טובה מזו לצאת משגרת האכילה.
הסיבה הראשונית, שעומדת מאחורי היציאה מתוכנית האכילה היא כמובן היציאה מהקבוצה. אמנם הקפאתי רק לזמן קצר, וגם זה מחוסר ברירה (לא הייתי בעיר או בארץ), אבל ברור לי שהקבוצה חסרה לי. חסרה לי גם השקילה השבועית, ש"מאפסת" את ההישגים או הכשלונות של השבוע האחרון, ופותחת דף חדש לקראת השבוע הבא, וגם ובעיקר חסרה לי המעורבות בקבוצה. התמיכה שקיבלתי, ההתעניינות, התמיכה שנתתי לאחרים – הכל חסר לי מאוד, ואני ממש מתגעגעת !!!
החום של הקיץ גם הוא לא עושה לי טוב. אני הרבה פחות פעילה ופחות מסתובבת בחוץ (נו, איך אפשר להסתובב בחוץ בימים כאלו ???). החום הזה מחסל לי את התיאבון בזמנים בהם אני דווקא אמורה לאכול, ואז נפתח לי התיאבון בשעות בהן אני לא אמורה לאכול (באמצע הלילה…). החום הכבד גם מוריד משמעותית את מגוון המרקים שאני מסוגלת לאכול – לא כל מרק טעים כשהוא קר או פושר, ועל מרק חם אין מה לדבר !!!! במסגרת העצלנות של הקיץ, אני לא ממש מקפידה לחתוך לעצמי סלט כל יום … ואני דווקא מבינה את חשיבות הסלט (ראו הפוסט הקודם שלי).
האמת – אני מיואשת. והייאוש לא עושה טוב לדיאטה. הייאוש גורם לי לאכול גלידות, למעוד על ימין ועל שמאל כמה פעמים ביום, והכי גרוע – לאבד את האופטימיות שלי.
אולה 🙁