הלילה יורד ושוב אני בורח למקומות של חשבון נפש ומחשבות. לכאורה, עבר עלי יום שגרתי. עבודה בבוקר, קצת צחוקים ליד מכונת הקפה וקצת שיחות על הפרק של אתמול ב"הישרדות". העברתי מצגת שהתכוננתי אליה הרבה זמן (ונדמה לי שכץ היה מרוצה), עוד קצת מיילים וטלפונים, והיידה הביתה….. ואז בדרך הביתה, איזו מישהי שאלוהים-יודע-מי-נתן-לה-רשיון נכנסה לי בנתיב, צפרתי לה באזהרה, והגברת נעמדת לידי ברמזור ומתחילה לצרוח עלי. עלי ! ובסוף כמובן מקנחת ב"שמן אחד, לך תאכל איזו לאפה".

לא יאמן, לא יאמן איך כל פעם מחדש המשפטים הקטנים האלה מערערים אותי לחלוטין. תסתכלו עלי – אני בן 28, חי עם בת זוג, נמנה על בעלי מקצוע הנחשבים, טס פעמיים בשנה לחו"ל (חוץ מהטיסות במסגרת העבודה), לא מזמן סיימתי שיפוצים בדירה שלי, הכל טוב. והנה, משפט קטן מאחת שהעבודה היחידה שיכולה להיות לה זה לחלק פלאיירים של שיפוצים בתיבות דואר, דווקא היא מוציאה אותי מאיזון קומפלט.

למה זה קרה?

למימדים שלי לא הגעתי בן לילה, זה נכון. הביאו לזה שנים ארוכות של טיפוח קילוגרמים עצמי. במשך שנים העמסתי על עצמי את המשקל הזה, ולא, לא על ידי מלפפון ונבטים, אם חשבתם אולי בטעות. ביני לבין הקילוגרמים שלי יש הסכם – אני אוכל, הם מגיעים כדי להישאר, וזה הסכם שעובד כבר שנים.

מה לא ניסיתי? עשרות בעלי מקצוע בתחום הדיאטות, בעלי מקצוע שלכל אחד מהם היתה עצה אחרת בדיוק, וכולם בסופו של דבר הגיעו לאותו מקום – תאכל פחות, תתעמל יותר. יופי. בשביל זה לא צריך בעלי מקצוע . בשביל זה מספיק לקרוא עיתוני נשים ולהחכים.

אוקיי, רגע. בואו נדבר קצת על בעלי מקצוע שפגשתי, כי זה באמת מעניין. אז היו בעלי מקצוע מתחום התזונה, כלומר דיאטניות. עם אלה הכי קשה לי. הכי קשה לשבת מול דיאטנית שמיתמרת לגובה 1.75 ושוקלת 50 קילו ביום טוב, שמסתכלת אלי בעיני עגל, כשאני מתלונן "מה הבעיה לאכול שלושה שקדים ותמר אחד ?". לך תסביר לה, או לכל בעלי מקצוע אחרים שכמותה, שאלה רק האפ טייזרים של לפני, ולא, זה לא מספיק.

כי זה רק ספורט….

ויש את אותם בעלי מקצוע מתחום הספורט. היה לי פעם מאמן כושר כזה, שהחליט שאני חייב לרוץ חמישה קילומטר אחרי חודש מתחילת האימונים שלי. ברור לחלוטין לכולם איפה אני היום ואיפה הוא…

ומי עוד היו ? כן, בעלי מקצוע ברפואה הסינית, שניסו לשים לי מחטים בכל מיני מקומות שלא הכרתי (בטח לא ככאלה שקשורים לאוכל). וכן, היו גם איזה שני בעלי מקצוע שניסו לשלוח אותי לגמילה מפחמימות ומסוכרים  (או במילים אחרות – גמילה מהחשק לחיות).

מה יעזור לי בסופו של דבר?

שאלה טובה. אין ספק שבשורה התחתונה צריך לחזור לבסיס. לתזונה נכונה, לאכילה נכונה, להפסיק עם השטויות האלה בארוחת צהרים (מי הם אותם בעלי מקצוע שהמציאו את המסעדות לעובדי ההייטק בצהרים ? איך אפשר לעשות דיאטה כשאוכלים כל יום במסעדות בשר ?).

חברה שלי אומרת שהיא אוהבת אותי כך, ואני מאמין לה בערך. אני יודע שהיא היתה מעדיפה אותי קצת פחות עגול וקצת יותר ספורטיבי. היא אפילו מוכנה לצאת להתאמן איתי יחד. רק תראו לי אתם בעלי מקצוע שעוד חוזרים בערב מהעבודה ויש להם כוח לצאת לרוץ. כן, אני יודע שיש כאלה. השכן שלי בבנין כזה, וגם קבלן שיפוצים אחד סיפר לי כמה משקולות הוא מרים כל היום. אולי באמת אני צריך לעשות הסבה מקצועית לתחום של שיפוצים ולסחוב דליים כל היום. בסוף יהיה טוב. למישהו יש חסה ?