רק עוד ביס אחד קטן, רק קוביה, רק עוגיה…
מה כבר יקרה, זה ממש מעט. בטוח שזה לא יעשה כלום. מה כבר יכולה חתיכה קטנה לעשות לי?
מה, אני לא אטעם? הרי מזמן לא אכלתי את זה
אז זהו – שזה בדרך כלל לא נגמר באחד קטן. זה עוד קצת ועוד קצת. עוד קוביה ועוד שורה (של שוקולד – נו ברור). לפחות אצלי. במיוחד במתוקים, אבל לא רק. אני לא באמת יכולה לעצור באחד, כי הם לא אוהבים להיו בודדים. האמת שגם בלי הסבר, היד לא תמיד מקשיבה ולוקחת לבד. וגם אחרי גל סוכר מתחשק עוד ועוד וקשה להתאפק
אם אחד קטן לא עושה כלום, ואפס כפול כל דבר זה אפס, אז ברור למה אני מרשה לעצמי עוד
ובכלל מה הקשר בין מה שאכלתי למשקל שלי? מה ? יש קשר ?!
אז בגלל זה עליתי?
לא שווה, אפילו לא ממש נהניתי מזה…
האמת שהרבה יותר קל להגיד לא לפני הביס הראשון.