מחר אני טסה לביקור משפחתי בחו"ל … איזה כיף ! משאירה כאן את הבעל והילדים, את העבודה והשכנים, את הצרות והעיניינים… וטסה לנוח קצת אצל אחותי בחו"ל.

כל ביקור כזה מציב אתגר רב מימדי, תרתי משמע. קודם כל – הטיסות. זה אמנם החלק הקצר, אבל גם הוא דורש היערכות על-מנת לא להתפתות לאוכל שמוגש בטיסה (לא שהאוכל הזה כל-כך טעים – ממש לא ! אבל הריח במטוס, עם הלחץ הכללי מהטיסה, גורמים לי לרצון עז לאכול !!!). לכן אני לוקח כמה כריכים, פירות, ירקות, ביצים קשות – וכל שעתיים-שלוש אוכלת ארוחה אחת מסודרת. תמיד תמיד אני לוקחת רזרבות ועודפים, למקרה ש… ואכן בביקור האחרון הטיסה חזרה בוטלה בגלל תקלה טכנית, ובמקום 4 שעות טיסה ונסיעה במונית הביתה, ביליתי 12 שעות במעבר דרך שדה תעופה נוסף באירופה, עד שהגעתי למונית הביתה. לשמחתי, ארזתי המון אוכל "שלנו" לטיסה הזו, והוא הספיק לי ממש עד לטיסה האחרונה, כך שנאלצתי לאכול רק ארוחה אחת שלא "משלנו".  כך אעשה גם הפעם, אבל מתוך תקווה שהתקלה לא תחזור על עצמה … ובכל מקרה, אקח גם ספר נוסף לטיסה.

אתגר נוסף הוא האירוחים. בביקור משפחתי, בניגוד לטיול בחו"ל, אני מוזמנת לארוחות חגיגיות אצל קרובי משפחתי האירופאים. תרבות האכילה שם שונה – הם מגישים לכל אורח צלחת ועליה מנה מדודה של מזון גורמה. היתרון – אי אפשר לקחת לבד תוספת. החיסרון – אין אפשרות לבחור את האוכל. על גודל המנה יש לי שליטה חלקית – מאוד לא נעים להשאיר אוכל בצלחת, זה נחשב ממש חוסר כבוד למארחים. מצד שני, אפשר בהחלט לסרב להצעה לקבל תוספת, או להסכים (אם האוכל מתאים לי – כמו סלט, ירקות מאודים וכו'). חלק מהמשפחה כבר הבחין בכך שאני שומרת על דיאטה – רואים כבר את התוצאות –  ועל מנת לשמח אותי מכינים לי אוכל שיותר מתאים לתוכנית האכילה שלנו. כך שיש לי תמיכה מסויימת, אבל עדיין אני מרגישה שהשליטה שלי בארוחות האלו היא חלקית בלבד. למדתי שבמקרים האלו אני חייבת מצד אחד להתפשר – להבין מראש שהארוחה לא תהיה מושלמת מבחינת התוכנית שלנו, אבל לקבל את הארוחה בהנאה ובאהבה, ומצד שני, לשמור היטב כל היום לפני ואחרי הארוחה, לדייק יותר בשאר הארוחות, לקחת את הסוכריה בזמן, ואם קרה והיו בארוחה חלקים שלא מתאימים בדיוק לתוכנית, אז להתייחס אליהם כ"מעידה" שאינה תלויה בי ממש, ולהמשיך הלאה.

עוד הבדל בין טיול בחו"ל לביקור משפחתי  הוא שאין לי כל-כך הרבה הליכות ברגל כמו בטיול אמיתי. את העיר אני כבר מכירה היטב, ואני לא מסתובבת כל היום ברחובות ושורפת קלוריות. אמנם זה משאיר אותי קרובה למקרר ולתנור – במובן הטוב, כך שאני יכולה לשלוט על זמני ותכני רוב הארוחות שלי, אבל אני לא עושה את הפעילות הגופנית הרגילה שלי … כך שכאן נדרש מאמץ יזום לצאת להליכות . כבר  בביקורים הקודמים התחלתי למפות את שווקי העיר – יש כמעט בכל יום שוק איכרים פתוח עם תוצרת חקלאית מהכפרים הסמוכים. אני מנסה ללכת ברגל לשוק (לפעמים זו הליכה של 6-8 ק"מ !), לערוך קניה של ירקות ופירות, ולחזור ברגל או בתחבורה ציבורית – כך הרווחתי גם ירקות ופירות טעימים וטריים להפליא, וגם הליכה משמעותית.

חוצמזה אני כמובן לוקחת איתי טוסטעים, קוטג', סוכריות חמוצות, סוכרלוז, ועוד ועוד מצרכים "שלנו".

עוד רעיונות שיעזרו לי לשמור ?

אני חוזרת בשבוע הבא יום לפני השקילה בקבוצה. אדווח אחרי השקילה איך הצלחתי לשמור על עצמי …

אולה