הילדה שלי קטנה. היא עוד יונקת. גיליתי שחלב ומוצריו עושים לה לא טוב. מה זה לא טוב? יום אחרי שאני שותה חלב היא בוכה ומתפתלת מגזים ללא הפסקה. זה היה אמור לעבור בשלושה חודשים. אני הבנתי את זה רק בארבע וזה נכון עד היום (כמעט חצי שנה). תאמינו לי – ניסיתי…
פתאום קל לי לוותר על עוגות גבינה. כלומר – חתיכת עוגה לא באמת שווה סבל ובכי של הילדה שלי יום שלם, ברור לא?
אז למה אני לא הייתי מספיק חשובה לעצמי? למה סבל ובכי של שנים לא היו מספיקים לי לוותר על שוקולד, ציפס ושאר שטויות?
גם אצל שומרי כשרות זה ככה – הם הרי בחיים לא יאכלו שרימפס או משהו חלבי לקינוח אחרי ארוחה בשרית. איך שזה שכלפי מישהו אחר יש לנו הרבה יותר אחריות מאשר כלפי עצמנו? אני במקום הראשון? אולי אני בדרך לשם
בשבועיים האחרונים ירדתי קילו וחצי והגעתי למשקל שבו התחלתי את ההריון -שווה, לא?