עצה קטנה

תשבי, זה הולך להיות ארוך. :)

אם ההנחה שהגוף והנפש חד הם, הרי שלא ניתן להפריד את מצב הרוח שלנו מהרצון לאכול.
זה נכון שיש אנשים אצלם קיים ניתוק בעניין, אבל את האישיות לא ניתן לשנות.
מקסימום לעדן, לעגל פינות.
מה כן ניתן לעשות?
ראשית להבין שהצורך לפצות את עצמינו בזמן מצב רוח ירוד תמיד יהיה.
להבין, כלומר לקבל ולא לנסות להלחם בזה, בבחינת if you can not beat it-join it.
join it, כלומר, לפצות את עצמינו, אבל למצוא את דרך הפיצוי ששכרה אינו בהפסדה.
תביני, כשאת אוכלת במצב כזה, את מרוויחה הנאה, פיצוי, הסחת דעת, אבל משלמת מחיר.
יכול להיות שיש דרך אחרת בה את מרוויחה את אותם דברים בחינם?
בטוח שיש :) הרי יש אנשים אחרים, שעם בדיוק אותם מצבי רוח מתמודדים שלא באמצעות אכילה, לא?
מכירה כאלה?
מה הם עושים?

מה שאת עשית היה בהחלט הדבר הנכון: "הצלחתי באותו היום להוציא את עצמי בדיבור מזה"
זה לא מנע את הנפילה של יום המחר, אבל זה מנע את הנפילה שלה היום וזה גם משהו :)
נסיונות חוזרים ונשנים שכאלה יישאו פרי, אם לא תתני לנפילות שבינהם להכניע אותך.
מה היה בדיבור הזה?
מה אמרת לך ששכנע אותך?
מה עזר לך להאמין ולמצוא דרך אחרת להתמודד באותו היום?

התשובות לשאלות האלה יכולות להיות המנוף להצלחה בפעם הבאה.
מה דעתך?