אח, הכתיבה שלך...

מדי שישי אני חוגגת לי את חגיגת המנה המותרת.
ביום שישי האחרון החליטה חברתי אפרת לערוך עבורי משתה הכולל גביעי קריסטל עם מים מינרלים צוננים וקעריות צבעוניות מלאות איטריות נולדס חגיגיות במיוחד. מפאת דבקותה של אפרת במסורות של עמים אחרים היא התעקשה כי את הנולדס נאכל בעזרת מקלות דקיקים (ככתוב בספרים)
ועם המקלות הללו נאלצתי לנסות ולצוד לעצמי את הנודלס החגיגי (חשבתי לעצמי שאם היא כה דבקה במסורות העמים לבטח בארוחה הבאה שמתוכננת על פי מסורת אפריקאית הפרה תוגש לשולחן באמצעות כידון). די מהר הבנתי שהנה הולכת לה המנה המותרת שלי לאיבוד כי נסיונותיי לצוד איטריות עם מקלות פיזרו את האיטריות לכל עבר והיה די מביך לגלות כי חרף היותי נצר לשבט פילים משובח המיומנות המוטורית שלי היא כשל פג גידם.
אבל אני הרי לא אוותר על המנה המותרת, (נכון?) ביקשתי מחילה מאפרת ואצתי לפיצוציה קרובה רכשתי טילון נוגט ענק ובלסתי אותו בסיוע לגימות מבריזר חמצמץ והתענגתי לי מכל רגע.
תחי המנה המותרת!!!!!! (אחד התענוגות הנחשבים בחיי החדשים).
שבוע טוב!!!!